סוויז'ן, מתוך "הדרקון התמונה והשד" של האמפדן דובוסה, לונדון 1886
סְווֵיְזֶ'ן (סינית: 燧人, פיניין: suì rén) הוא גיבור תרבות במיתולוגיה הסינית, עליו מסופר שלימד את בני האדם כיצד להבעיר אש וכיצד להשתמש בה לבישול[1][2]. הוא נחשב לאחד משלושת המלכים שפעלו בשחר ההיסטוריה, עוד לפני זמנם של קיסרים כמו הקיסר הצהוב, יאו ושון. על פי המסורת שלטונו נמשך 110 שנים.
במקורות הכתובים
סְווֵיְזֶ'ן מופיע בספרים ממגוון אסכולות עוד מתקופת האן וטרום האן:
הספרים לא רק מציינים את קיומו וחשיבותו של סְווֵיְזֶ'ן, אלא גם מתארים את הטכניקה בה הבעיר אש:
בפירות, ירקות וצדפות ניזון העם, אך בקיבתו פגע, והאנשים הרבו מחלה. אז קם איש קדוש, ובקדח בערה יביא אש, יעלה הריח החריף, ויתרצה העם ויעשהו מלך על הארץ ויקראוהו אדון סְווֵיְזֶ'ן.
סְווֵיְזֶ'ן החל להעלות אש על ידי קדיחה בעץ. צלה את הנא, עשאו מבושל והסיר מן האנשים את מיחושי הבטן, ברחקו מדרך החיות והעופות יישב את רצון השמיים, ולכן נקרא סְווֵיְזֶ'ן.
נראה כי מדובר בדמות שהשתייכה לשבט מטריארכלי מתחילת התקופה הנאוליתית שחי באזור עיקול הנהר הצהוב, התקיים מציד, והצליח להבעיר אש באמצעות האבנים בהן הכה את החיות או באמצעות אבנים ממפולות בהרים. הברקה של אדון סְווֵיְזֶ'ן איפשרה לו להמציא את מקלות הבערת האש.
מאמינים כי סְווֵיְזֶ'ן גילה את הדלקת האש בשָׁאנְגְצְ'יוֹ[12], ולכן המקום זכה בכינוי "ארץ תרבות האש". באזור מוצג גם מתחם גן-קבר בן יותר מ-40,000 קמ"ר הקרוי "קבר קיסר הבערה"[13].
באמנות
איורים של סְווֵיְזֶ'ן מציגים אותו כבעל שלוש עיניים.
