רבי נתן שפיגלגלס (כונה: ר' נת'קה; תרמ"ב, 1882 בערך – קיץ 1942, ה'תש"ב) היה רב וראש ישיבה יהודי פולני. פילנתרופ וראש ישיבת "עמק הלכה" בוורשה. נספה בשואה.
קורות חיים
נולד בוורשה לרב יחזקאל שפיגלגלס, יהודי עשיר מחסידי זוואלין, שהיה ממקורבי האדמו"ר רבי שמואל אליהו טאוב מזוואלין, בנו של רבי יחזקאל מקוזמיר. הוא נקרא על שם סב אביו, הדיין מוורשה, רבי נתן שפיגלגלס, שכונה רבי נתק'ה דיין. בילדותו נחשב לעילוי, ובגיל 13 כבר אמר פלפולים בסגנון הפולני. אביו לקח אותו אל האדמו"ר רבי מאיר יחיאל הולשטוק מאוסטרובצה, שהיה שם דבר בעולם הלמדנות הפולני, והתרשם מיכולותיו של הצעיר. שיטתו בלימוד הושתתה על שיטת רבו "האוסטרובצאי", והוא גם נהג בעקבות רבו זה לצום ולהסתגף כל חייו.
בהיותו בן שבע עשרה נישא לפרל קליין בתו של פרנס הקהילה היהודית בוורשה, הגביר מרדכי שמואל קליין. אביו וחותנו רכשו בית עבור בני הזוג ופירנסו אותם. בתקופת מלחמת העולם הראשונה השקיע את כל כספי הנדוניה שלו ברכישת בתים, שערכם ירד מאוד בשל המלחמה. הוא גם שכנע את אביו למשוך כספים משותפויות שהיו לו ולהשקיעם בבתים להשכרה, למרות ששוק שכירות הבתים כמעט וחדל להתקיים בזמן המלחמה. עם תום המלחמה וכינון פולין העצמאית, האמירו מחירי הדירות ודמי השכירות, והם הפכו לעשירים גדולים.
רבי נתן שהיה בשנות ה-30 שלו, השאיר את ניהול עסקיו לאביו, והמשיך בלימודיו. הוא גם היה מחלק מדי חג סכומי כסף גדולים למשפחות נזקקות ברחבי וורשה, כשהוא נוסע מבית לבית בעצמו. הוא גם נהג "להלוות" סכומים נכבדים לאנשים שנקלעו לקשיים, ולא דרש את כספו בחזרה.
בתור מי שנמנה עם שכבת היהודים האמידים בפולין, נהג לחלק מתנות יקרות ערך, כמו שעוני זהב, לילדים שנבחנו אצלו בעל פה על מסכתות מן התלמוד הבבלי.
בניגוד לאביו שהיה חסיד מובהק, רבי נתן לא נסע לאדמו"רים, אם כי היה קרוב ברוחו לחסידות, היה מתפלל מדי יום בשטיבל של חסידי ראדזימין ליד ביתו, ובימים הנוראים בבית המדרש של חסידות מודז'יץ באוטבוצק[1]. היה ממעריצי רבי מאיר יחיאל הולשטוק, האדמו"ר מאוסטרובצה, ואף נסע אליו פעם אחת, אך לא היה מחסידיו.
בשלב מסוים התוודע במרינבאד לרבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שחשף בפניו את עולם הלמדנות הליטאי. הוא גם התיידד עם רבי אברהם לופטביר, רבי מנחם זמבה, רבי צבי גליקסון (ראש ישיבת "תורת חיים" בוורשה, וחתנו של רבי חיים מבריסק), ורבי מרדכי קאלינו[2], שהיו פולניים אך הושפעו מדרך לימודו של רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. לדברי תלמידו רבי שמחה עלברג, בעקבות ידידיו אלו, נטש את הפלפול בנוסח אוסטרובצה, ושילב את הסגנון הפולני עם למדנות אנליטית יותר המושפעת מהסגנון הבריסקאי.
בין גדולי התורה שהיו מיודדים עמו נמנה רבי אלחנן וסרמן שבאחת מן השבתות התארח בביתו שבוורשה, והתפעל ממנו.
הקים את ישיבת "עמק הלכה" בוורשה ברחוב שליסקה 43, ואביו - בשיתוף עם ר' אייזיע וולאדובר - נשא בנטל הכלכלי של החזקת הישיבה[3].
למרות שנמנע מעסקנות ציבורית, השתתף בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה בשנת תרפ"ג, לפי בקשתו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור.
אף שלא היה כהן, נזהר כל ימיו מטומאת מת, אך הפר את מנהגו זה בעת מלחמת העולם השנייה, לאחר ההפצצה הגרמנית על בית היתומים באוטבוצק, אז עסק בעצמו בפינוי גופות הילדים וקבורתם.
נספה בטרבלינקה בקיץ 1942, ה'תש"ב. לפניו נספו רעייתו, שלושת בניו הנשואים עם נשותיהם וילדיהם, בנו אברהם בן ה-20, ובתו פרייד'לה בת ה-14.
לדמותו מוקדש הספר "וורשה של מעלה" של תלמידו הרב שמחה עלברג.
מתלמידיו
משפחתו
- בנו נחום - חתן יצחק לייב ארנברג מגורליץ.
- בנו יחיאל - חתן דוד וידנפלד מוורשה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
