בצעירותו אובחן ככישרוני ונשלח ללמוד תורה בישיבות מקומיות, בהמשך היה לתלמידו של הגאון רבי אביגדור יהודה ליבוש לוינטל רבה של קהילת קויל, ששמר לו אמונים והתכתב עמו רבות בענייני הלכה גם לאחר שנים[4]. עוד בצעירותו, החל מתכתב בשאלות ותשובות עם רבני פולין וביניהם הגאון רבי חיים אלעזר וקס[5]. חילופי המכתבים יצרו לו קשר עם הגאון המתנגד רבי מנחם נחום גינצבורג רב בקהילות ונגרוב, סוכצ'וב ומעזריטש הפולנית, שהתרשם מבקיאותו ואף על פי שהיה ממשפחה חסידית בחר בו לחתן עבור נכדתו פראדיל בת בנו הרב אשר גינצבורג. אלא שלאחר הנישואים, לא יכלה משפחת החותן לשאת את עובדת היותו חסיד, והוא נאלץ לעזוב את ביתם ולחפש לו משרה.
ברבנות קהילות
בהיותו כבן עשרים וחמש, נבחר לכהן ברבנות העיירה קאנדי שם כיהן עד שנת תרנ"א, שאז נבחר לכהן ברבנות העיר רוז'אן שבה ישב כארבעים שנה עד לפטירתו. ברוז'אן הטביע חותם עמוק, כאשר לצד דאגתו לביסוס צורכי הדת כמו שחיטה, כשרות, עירוב, מקווה וחברה קדישא, אף דאג באופן אישי למוסדות חינוך לבנים ובנות. בעצמו הקים את חברת תפארת בחורים שבמסגרתה למדו ילדי העיר, ומאוחר יותר אף סייע בהקמת סניף בית יעקב לבנות, ואף סייע לחתנו העסקן חיים בנימין וירניק להקים סניף מקומי של צעירי אגודת ישראל (צא"י) שלחם נגד חילון העיר על ידי מפלגות השמאל של הבונד והשומר הצעיר.
בעיקר בלטה מנהיגותו בשנים הקשות שבאו על הקהילה היהודית ברוז'אן, בין שתי מלחמות העולם, כאשר הסחר היהודי נקלע לקשיים בשל התרוששות האוכלוסייה הכפרית שהיוותה את כח הקניה העיקרי באזור. באותן שנים עודד הרב פריינד את בני הקהילה וסייע בהקמת קרנות עזרה וסיוע יהודיות ובנק קואופרטיבי שבא לעזרת הסוחרים ובעלי המלאכה. כמו כן סייע לייסוד בעיר חברות ביקור חולים ולינת הצדק. על פעילותו זו, זכה בשנת תרס"ח לאות כבוד מאת הקיסר[6].
בתיאורים שנשתמרו מזיכרונות בני הקהילה[7], מתוארת דמותו הדומיננטית של הרב ומרכזיותו בעיני כל החוגים, למרות היותו חסיד גור תלמידו של רבי אברהם מרדכי אלתר מגור. הוא קבע את תפילתו בבית הכנסת העירוני, ולא נשא פני איש.
אחרי פטירתו ביום כ"ה באיירתרצ"ג (1933), מילא את מקומו ברבנות העיר, חתנו הרב שלמה פלטקוביץ, שכיהן עד מלחמת העולם השנייה וחיסול הקהילה.
חיבוריו ופסקיו
פני לוי
משחר ימיו היה מחבר פורה, ומכתביו ההלכתיים הקיפו את כל הנושאים ההלכתיים והתנהלו עם מגוון רחב של רבנים ופוסקים מכל רחבי אירופה. רוב כתביו אבדו בשואה, ולא הספיק להביא לדפוס כי אם חלק אחד של חיבורו פני לוי המכיל שאלות ותשובות בנידונים הלכתיים שונים, ומכתבים מכל גדולי דורו, בין השאר מהרב אברהם בורנשטיין מסוכטשוב ומהרב חיים אלעזר וקס מקאליש ועוד.
הספר קיבל את הסכמת האדמו"ר מאיר יחיאל הולשטוק מאוסטרובצה והגאון אליהו פוסק מזלטופול, כאשר מתחת להסכמותיהם מציין המחבר ”יש לי עוד הסכמות מגאונים, אך מחמת ההוצאות הדפוס, לא הדפסתים ואתם הסליחה”. כמו כן בפתיחת הספר, סידר אילן יוחסין מפורט לתולדות משפחתו ומשפחת חמיו ואבותיו.
קונטרס נוצר הברית
בשל היותו מוהל שהידר למול תינוקות רבים, רכש מומחיות מיוחדת בכל הקשור לענייני ברית מילה[8] ומאחר שנוכח לראות שיש מוהלים שאינם בקיאים בהלכה ובפרקטיקה, כתב מדריך הלכתי ומעשי לכל ענייני המילה. בהקדמת קונטרסו נוצר הברית הוא מציין ”וקנא קנאתי לא-ל נורא עלילה, על המצוה שנכר עליה י"ג בריתות, מצות מילה, אשר במלאכתה להתגדר זכיתי, ובארות חפרוה בה שרים שתיתי, בראותי הרבה מוהלים, שהגם שהם בני תורה, אינם נותנים לבם ללמוד ולעשותה כשורה, ומוהלים ילדים שאסור למוהלם מחמת חולי או שינוי מראה ולפעמים מת הילד והם רוצחי נפש בזדון ח"ו ... ברית קודש יחללו ולא יידעו במה יכשלו. לכן בקונטרסי כל חידושי דיני מילה הנחוצים מפוסקים ושו"ת ראשוניס ואחרונים אספתי, ולפעמים נופך משלי הוספתי, ואולי תתגלגל זכות על ידי שייטיבו דרכם אחרי בואם שערי, והיה זה שכרי”. גם עשרות שנים אחרי, המדריך עדיין רלוונטי ומצוטט רבות בספרות ההלכתית העוסקת בהלכות מילה.
פולמוס היתר שמן קטניות בפסח
אחת מהכרעותיו זכתה לפרסום רב בשעתה ומשמשת עד היום נושא שנוי במחלוקת פוסקים, שרבים מהרבנים המקלים מסתמכים על הוראתו, עוסקת בהיתר השימוש בפסח בשמן הנעשה מקטניות (שהוא מכנה: שעמיען ורזעפאק) למרות המנהג לאיסור אכילת קטניות שנהגו בו האשכנזים, וזאת בתנאי שלא מעורבים מים בתהליך הכבישה. מי שהשיג על ההתר היה הגאון בעל האבני נזר שהשגתו נדפסת בספר[9]. אך הוא לא נכנע והשיב במכתב נחרץ ”אחרי נשיקת כפות רגלי הגאון הקדוש, איני רואה שום השגה עלי ... ולכן הנחתי להם גם פה בעירי ראזאן לקיים המנהג, רק שעל כל פנים ינקו היטב את הרחיים והכלים, ושיבררו את גרעיני התבואה ושיעשו את השמן קודם פסח דווקא” וכך נותר המנהג בקהילת רוז'אן להיתר[10]. גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק התיר בהיותו רבה של יפו את השימוש בפסח בשמן שומשומין שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשומין הם ממשפחת הקטניות.
צאצאיו
הרב זאב ברגזין רבה של העיירה ולומין הסמוכה לוורשה.
^ראו לדוגמה בזכרונותיו של משה בורשטיין כיסופים פרק א' "מיין שטעטאלע רוז'אן".
^אוצר מכתבים לרבי פנחס מנחם אלתר מגור מכתב מ"ט”הרב מרוז'ן ז"ל הנ"ל שמעתי שהיה מומחה גדול, והוא בעצמו היה מוהל, וכנ"ל הוא כתב בספרו נוצר הברית מיוחד לענייני מילה.”.
