נְעִיאֵל הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אשר, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בתיאור גבול נחלת שבט אשר בספר יהושע: ”וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל”^[1].

במאה ה-19 זיהה החוקר קלוד קונדר את העיר הקדומה עם חורבה הקרויה ח'רבת יעניין, הנמצאת כשלושה קילומטר מצפון לכפר כאבול (הוא "כבול" המקראית והתלמודית)^[2], והאתר מופיע במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בסקר ארכאולוגי שנערך במקום נמצאו שרידים מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל^[3].

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.