משפחת טאסו (מהמילה האיטלקית "גירית") מקורה בלומברדיה שבאזור ברגמו, והיא מופיעה כבר ברשומות שנכתבו בסביבות שנת 1200.[1] בעקבות סכסוכי הגּוּאֶלְפִים והגִּיבֶּלִינִים, נמלטו בני המשפחה מאזור מוצאם. בסביבות 1290,[2] לאחר שדוכס מילאנו כבש את ברגמו, אומודאו טאסו ארגן 32 מבני משפחתו לחברה של בלדרים (Compagnia dei Corrieri) אשר קישרה את מילאנו עם ונציה ורומא.[3] מקבלי החסות המלכותית והאפיפיורית, רוכבי הדואר שלו היו כה יעילים עד שהשם bergamaschi (שמם כבני ברגמו) הפך כינוי נרדף לרוכבי דואר ברחבי איטליה.[4]
רוג'רו דה טאסיס נקרא לחצרו של הקיסר פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1443. הוא בנה מערך להובלת דואר בין ברגמו לווינה ב-1450;[2] מאינסברוק לאיטליה ולשטיריה בסביבות 1460; ובין וינה ובריסל בסביבות 1480.[2] עם הצלחתו, קיבל רוג'רו תואר אבירות ואף אדון הלשכה.[4][5] ג'אנטו דה טאסיס מונה למנהל הראשי של שירותי הדואר באינסברוק בשנת 1489. פיליפ מבורגונדי העלה את אחיו של ג'אנטו, פרנסיסקו דה טאסיס, למפקד הדואר בשנת 1502.[6]
בשל סכסוך תשלומים עם פיליפ מבורגונדי, פרנסיסקו פתח את משרתו לשימוש ציבורי בשנת 1506.[2] ב-1516 העביר פרנסיסקו את המשפחה לבריסל בדוכסות בראבנט, שם הם שימשו כלי עזר לשלטון ההבסבורגי, וקישרו את ארצות השפלה ההבסבורגיות לבית המלוכה הספרדי.[6] המסלול הרגיל עבר דרך צרפת, ומסלול משני עבר דרך האלפים לג'נובה וניתן היה להשתמש בו בזמנים מתוחים.
השם טורן וטקסיס נבע מהתרגום לגרמנית של התואר הצרפתי של המשפחה (de La Tour et Tassis או de Tour et Taxis). קרל החמישי מינה את ג'ובאני בטיסטה דה טאסיס כמנהל לשכתו בשנת 1520; מקסימיליאן הראשון הרחיב את רשתם ברחבי האימפריה הרומית הקדושה.[7] בשנת 1624 הועלתה המשפחה לדרגתרוזנות והם אימצו רשמית את שמם בכתיב הגרמני בשנת 1650. הם קיבלו את התואר "נסיך" בשנת 1695 מהקיסר לאופולד הראשון. המשפחה הפעילה את חברת ה"דואר טורן-אונד-טקסיס", יורשו של הדואר הקיסרי של האימפריה הרומית הקדושה, בין השנים 1806–1867. שירות הדואר שלהם איבד את המונופול שלו בהדרגה לאחר מאות שנים, כאשר הדואר הספרדי נקנה על ידי הכתר במאה ה-18 והדואר הגרמני נרכש על ידי פרוסיה לאחר נפילתה של העיר החופשית פרנקפורט בשנת 1866. מושב המשפחה הוקם ברגנסבורג, גרמניה, ונשאר בטירת סנט אמראם משנת 1748.
ריינר מריה רילקה כתב את אלגיות דואינו בעת שהותו בטירת דואינו אצל מריה, נסיכת טורן וטקסיס מהענף הצ'כי של המשפחה. רילקה הקדיש מאוחר יותר את הרומן היחיד שלו (המחברות של מאלטה לורידיס בריג') לנסיכה, שהייתה הפטרונית שלו.
עד 1919, התארים של ראש הבית היו נסיך טורן וטקסיס, נסיך בוכאו וקרוטושין, דוכס ורת ודונאושטאוף, רוזן פרידברג-שר, רוזן ולה-סאסינה, מרשל, יורש מנהלת הדואר.
הראש הנוכחי של בית טורן וטקסיס הוא אלברט השני, נסיך טורן וטקסיס השנים עשר, בנו של יוהנס ואשתו, גלוריה. המשפחה היא אחת העשירות בגרמניה. מבשלת הבירה של המשפחה נמכרה לקבוצת פאולנר של מינכן ב-1996, אבל היא עדיין מייצרת בירה תחת המותג של טורן וטקסיס.
משפחת טורן אונד טקסיס הגיעה לתשומת לב תקשורתית מסיבית בסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80, כאשר הנסיך יוהנס נשא את מריה גלוריה, רוזנת שנבורג-גלאוכאו, בת למשפחת אצולה זוטרה ומרוששת. סגנון החיים הפראי של "הזוג הסילוני" והמראה העילאי של הנסיכה גלוריה (המאופיינים בצבעי שיער בהירים ובבגדי אוונגרד) זיכו אותה לכינוי "הנסיכה TNT".[8]
^ 12López Jurado, Luis Felipe. Prefilatelia de Murcia: Historia Postal del Reino de Murcia desde 1569 hasta 1861, pp. 26 ff. "La Familia Tassis". Editora Regional de Murcia, 2006. Retrieved 3 October 2013. (בספרדית)
^Le Folklore Brabancon, p. 372.
(Brabant), 1981. Retrieved 3 October 2013. (בצרפתית)
^ 12Papadopoulos, A.G. Urban Regimes and Strategies: Building Europe's Central Executive District in Brussels (University of Chicago Press, 1996), p. 41. Retrieved 3 October 2013.
^McRobbie, L. R. Gute Prinzessinnen kommen ins Märchen, böse schreiben Geschichte: Von Olga, der Wilden, über Kaiserin Sisi bis zu Gloria von Thurn und Taxis. BTB Verlag, 2014.
^Princess TNT(אורכב 26.10.2007 בארכיון Wayback Machine) (also referred to as "Princess TNT, the dynamite socialite") according to the June 2006 edition of Vanity Fair Magazine).
