נמי (באיטלקית: Nemi) היא עיירה קטנה במרכז איטליה, במחוז לאציו, במטרופולין של רומא. מספר תושביה היה 1,881 בשנת 2023[2]. העיירה היא חלק מקבוצת יישובים קטנים הממוקמים בקרבת רומא ומדרום לה, הנקראים "הטירות הרומאיות (אנ')" (באיטלקית: Castelli Romani), כיוון שבאזור זה היו בתי קיץ ונופש לאצילי ומכובדי רומא העתיקה.
גאוגרפיה, סביבה ואקלים
נמי שוכנת על גבעות אלבאנו (אנ') הנמצאות דרומית לבירה רומא. נמי מרוחקת למעלה משלושים קילומטרים מרומא, ונמצאת בצמידות לאגם נמי, ומשקיפה עליו מהפרש גובה של למעלה מ-200 מטרים. נמי מרוחקת כ־10 קילומטר מקסטל גנדולפו, העיירה בה ממוקם מעון הקיץ של האפיפיור, ומאגם אלבאנו (Albano) המצוי ליד קסטל גנדולפו. העיירה ממוקמת בראש גבעה, שהיא חלק מגבעות קאבו (Cavo), שהר קאבו הוא הפסגה הגבוהה ביותר שלהן, ומגיע לגובה של 950 מטר. נמי עצמה גבוהה כמעט 550 מטרים מעל לפני הים[3]. הגובה של אגם נמי מעל פני הים הוא 316 מטר[4]. הגובה מעניק לנמי ולשכנותיה באזור קסטלי רומאני יתרון אקלימי על פני רומא בתקופת הקיץ החמה. ממוצע הטמפרטורה בנמי בחודש אוגוסט הוא 29 מעלות צלזיוס ביום ו-16 מעלות בלילה (24 מעלות בממוצע כללי)[5]. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 619 מ"מ. החודש הגשום ביותר הוא נובמבר. בין החודשים דצמבר-מרץ יכול לרדת שלג, אך בדרך כלל לא בכמויות גדולות.
היסטוריה
בעת העתיקה לא היה במקום יישוב אנושי, והשטח בו נמי קיימת היה שייך לעיר הלטינית אריצ'יה (Aricia). פירוש שמה של נמי הוא יער קדוש, כיוון שהיא מוקפת יערות, ולחופי האגם שלרגליה היה מקדש של דיאנה, אלת הציד, הפריון והיערות[6]. מיקומה של העיירה קרוב כדי קילומטרים בודדים לאלבה לונגה (Alba Longa), המקום בו נולדו רומולוס ורמוס, שלפי המסורת ייסדו את רומא[7]. אצילי רומא נהגו לבוא לאגם נמי הסמוך למקדש דיאנה ולפעילויות נופש, ספורט ושייט. בימי הביניים התפתחה בנמי ובאזור חקלאות עשירה, בעיקר בענפים של פירות, וגידול גפנים ותעשיית יין. במאה התשיעית הוקמה במקום טירה. בהמשך, הוקם מנזר שאויש על ידי נזירות ונזירים מהזרם הטראפיסטי[6] (Trappists) - זרם שהלך בעקבות משנתו של בנדיקטוס הקדוש. בעקבות המנזר והטירה הגיעו גם מתיישבים אחרים. האזור עבור חליפות בין בעלות הכנסייה הנוצרית ובתפעול המנזר, לבעלות של בעלי אחוזות פיאודליים באזור. בין המשפחות שהתחלפו בבעלות על אדמות האזור, היו גם משפחות קולונה ובורג'ה (Colona, Borgia) החזקות מאד, שחלק מבניהן הגיעו להיות אפיפיורים. עם איחוד איטליה בשנת 1861 על ידי המלךויטוריו אמנואלה השני, הפכה נמי ליישוב.
אתרי ונושאי עניין
ספינות הקיסר קליגולה - הקיסרקליגולה בנה שתי ספינות גדולות באגם נמי. הספינות היו גדולות מדי לשייט אמיתי באגם הקטן. למעשה, הספינות שימשו למסיבות ונשפים של הקיסר[8]. לאחר שהקיסר נרצח, יורשיו הטביעו את הספינות. הספינות נמצאו במאה העשרים, בהנחייתו של בניטו מוסוליני, שוחזרו והוצגו בקרבת האגם. כאשר חיילי גרמניה הנאצית נסוגו צפונה עם פלישת בעלות הברית לאיטליה, השאירו הנאצים אחריהם אדמה חרוכה, ושרפו את הספינות.
מקדש דיאנה - בימי הרומאים היה על שפת האגם מקדש ענק של דיאנה, על שטח של 45,000 מטרים ריבועיים. במקדש נערכו טקסים, שבחלקם כונו ריטואלים דתיים פראיים[9]. מהמקדש נשארו אתר עתיקות, עמודים, קשתות, פסלים וקטעי פסיפסים. ניתן לבקר ולסייר במקום.
תותים ופירות יער - נמי ידועה בפירות שלה. תותי בר ופירות יער שונים, בצבעים מגוונים. עונת פירות היער העיקרית בנמי חלה ממחצית חודש מאי והלאה. בכל שנה, ביום ראשון הראשון של חודש יוני מתקיים בנמי פסטיבל פירות היער, שבמסגרתו נערות צעירות מציעות סלסלות פרי למקומיים ולמבקרים[10].
תצפית על אגם נמי - אחת האטרקציות המרכזיות בעת הביקור בנמי, היא תצפית על אגם נמי מאחת ממרפסות התצפית הקיימות בעיירה.
נמי ואומנות
אומנים רבים ביקרו בנמי, יצרו בה, ציירו אותה, ויצירתם הושפעה מהביקור בה.
ציור: במוזיאון לאומנויות יפות בבוסטון - ארצות הברית, תלויה יצירתו של ג'ורג' איננס (George Inness), צייר הנופים בן המאה ה-19, "אגם נמי"[11]. במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, תלוי ציורו של ריצ'רד וילסון - אגם נמי וגנצאנו, בתצפית ממרפסת המנזר הקפוצ'יני[12]. באתר של המוסד לאומנויות של שיקגו - ציורו של ז'אן-בטיסט קאמי קורו (Jean-Baptiste-Camille Corot) - מזכרות מפרוורי אגם נמי[13]. כל הציירים והציורים בני המאה ה-18–19.
ספרות: לורד ביירון ביקר בנמי, ומסופר שבהשראתה הנציח את המקום במסעו של הילד הרולד[14]. בפיאצה (כיכר) רומא שבעיירה יש מרפסת לתצפית נוף, הנקראת על שמו של לורד ביירון. בעיירה ביקרו גם הנס כריסטיאן אנדרסן הדני, גתה הגרמני, סטנדל הצרפתי, ו- גבריאלה ד'אנונציו האיטלקי.
מוזיקה: המלחין גונו, כתב את אווה מאריה (Ave Maria) שלו בהשראת נמי. גונו הנציח את התאריך בכתב, ורשם על הגיטרה שלו: "נמי, 24 באפריל 1862"[4].
תחבורה
לא קיימת תחבורה רכבתית ישירה לנמי, וגם קווי המטרו של רומא אינם מגיעים לאזור. ניתן להגיע לנמי ולעזוב אותה במספר דרכים. הדרך המהירה ביותר היא שילוב בין רכבת למונית: ברכבת מהתחנה המרכזית של רומא (Termini), לעיירה קאמפולאונה (Campoleone). מקמפולאונה לנמי במונית, מרחק של מעט יותר מ-.13 קילומטר[15]. אפשרות זולה יותר היא באוטובוס. אפשרות זו אומנם הזולה מכולן, אך הדרך אורכת כמעט שעתיים וחצי, כיוון שיש להחליף אוטובוס של חברת (ATAC), בעיירה גנצאנו די רומא (Genzano di Roma)[15]. ניתן להגיע במונית ישירות מרומא, או בנהיגה עצמית, מרחק של יותר מ-31 קילומטר, יש לקחת בחשבון שרוב המסלול הוא נסיעה בדרכים מישניות. אפשרות הגעה אחרת היא הצטרפות לסיור מאורגן.
גלריה
מראה מבחוץ של נמי וחלק מאגם נמי, יש להקליק על התמונה להגדלה.
רחוב בנמי, בתי קפה ומסעדות.
רחוב ויטוריו אמנואלה השני, הרחוב הראשי בנמי.
תצפית על אגם נמי, ממרפסת תצפית בעיירה נמי.
מזרקה ופסל של דיאנה אלת הצייד, בכניסה הראשית לנמי.
הדמיה של ספינה מספינות נמי שנבנו בהוראת הקיסר קליגולה.
.jpeg)
