ניקולה פאשיץ' (בסרבית: Никола Пашић; 18 בדצמבר 1845 – 10 בדצמבר 1926) היה פוליטיקאי ודיפלומט סרבי, הדמות הפוליטית הסרבית החשובה ביותר במשך כמעט 40 שנים, ובכלל זה כיהן כראש ממשלת סרביה במהלך משבר יולי ובפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
פאשיץ' נולד ב-18 בדצמבר 1845 בזאייצ'אר, וסיים תיכון בהצלחה בגיל 21. בשנת 1866, הוא נרשם לבית הספר הגבוה בבלגרד, שם הצטיין בלימודיו, ובשנת 1868 הוא קיבל מלגה מהמדינה ללמוד בבית הספר הפוליטכני בציריך עבור התמחות נוספת. פאשיץ' סיים את עבודתו בהנדסה, אך מלבד השתתפותו הקצרה בבניית הרכבת של וינה–בודפשט, הוא מעולם לא עבד בתחום.
פאשיץ' התחתן עם דורדינה דוקוביק, בתו של סוחר חיטה סרבי עשיר בטריאסטה. בני הזוג התחתנו בכנסייה הרוסית בפירנצה ולא בכנסייה הסרבית בטריאסטה, משום שפאשיץ' רצה למנוע את הסרבים הרבים המתגוררים בטריאסטה להגיע לחתונה. נולדו להם בן אחד, זינק רדומיר, ושתי בנות, דארה ופאווה.
קריירה פוליטית
הקריירה הפוליטית של פאשיץ' החלה בשנת 1878, כאשר הוא נבחר כנציג הפרלמנט הסרבי מטעם זאייצ'אר. בשנת 1881 נוסדה מפלגת העם הרדיקלית, ופאשיץ' הפך לנשיא הראשון של הוועד המרכזי של המפלגה. בגלל השתתפותו במרד טימוקר של האיכרים נגד מילאן הראשון, מלך סרביה בשנת 1883, הוא נידון למוות שלא בפניו, ובשל כך ברח לבולגריה. במהלך ההליכים בבית המשפט נגדו, המפלגה הרדיקלית פורקה. לאחר התפטרותו של המלך ב-1889 קיבל פאשיץ' חנינה, חזר לסרביה והשתלט שוב על הנהגת מפלגת העם הרדיקלית שהוקמה מחדש.
פאשיץ' היה ראש העיר בלגרד בין השנים 1889–1891 ושוב בשנת 1897, וארגן בתקופה זו את סוגיית האג"ח לעיר וסלל כמה רחובות ראשיים בעיר.
בפברואר 1891 הפך פאשיץ' לראש ממשלת סרביה וב-21 במרץ 1892 מונה גם לשר החוץ הסרבי, וכיהן בתפקידים אלו עד אוגוסט 1892. בשנים 1893–1894 הוא מונה לדיפלומט ונציג סרביה בסנקט פטרבורג. בגלל חילוקי דעות בנוגע למדיניות החוץ ובעניינים פנימיים, נוצר קרע בין פאשיץ' לאלכסנדר הראשון, מלך סרביה.
לאחר התנקשות כושלת של הרדיקלים במלך מילאן בשנת 1899, נשפט פאשיץ' כמנהיג הרדיקלים ל-5 שנות מאסר. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, הוא קיבל חנינה ושוחרר. הממשלה האוסטרו-הונגרית עמדה על כך שהוצאה להורג של פאשיץ' בידי המלך אלכסנדר לא תבוצע. עד ההפיכה במאי 1903 לא מילא פאשיץ' שום תפקיד פוליטי, אולם לאחר ההתנקשות במלך אלכסנדר ובאשתו המלכה דראגה מאסין, חזר פאשיץ' לפוליטיקה.
בשלהי 1904 הוא מונה שוב לראש הממשלה, ונשאר בתפקיד עד מותו, למעט הפסקות קצרות. כמו כן, הוא מילא 5 פעמים את תפקיד יו"ר הפרלמנט, וכן החזיק כמה פעמים בתפקיד שר החוץ.
במהלך מלחמת המכס נגד אוסטרו-הונגריה (1906–1911) הוא שמח על כך שהוביל את החקלאות של סרביה "מקלחת הבלקנים לשוק העולמי". מבחינה פוליטית, הוא שיתף פעולה בתחילה עם רוסיה, ולאחר מהפכת אוקטובר שיתף פעולה עם צרפת. הוא נהג לומר: "אף על פי שהסרבים הם אומה קטנה, אנחנו לא צריכים יותר בין וינה לבין קונסטנטינופול".
המלחמות בבלקן
פאשיץ' הוביל את סרביה בהצלחה במהלך שתי מלחמות הבלקן, והיה ראש המשלחת הסרבית לועידת השלום בבוקרשט בשנת 1913. פאשיץ' התנגד לפעילותם של חברי היד השחורה, אשר סייעו ביוני 1914 לרצח פרנץ פרדיננד, ובכך גרמו למשבר יולי, שבו קיבל פאשיץ' את כל דרישות האוסטרים, למעט מתן היתר למשטרה האוסטרית לנסוע באופן חופשי ברחבי הממלכה, ולפרוץ מלחמת העולם הראשונה. פאשיץ' כיהן כראש הממשלה במהלך המלחמה, שבה חתם על כמה הסכמים חשובים לטובת סרביה. בתחילת 1915 שלח פאשיץ' את הנזיר האורתודוקסי ניקולאי ולדימירוביץ' לבריטניה וארצות הברית, על מנת לייצג את האינטרסים של סרביה ולהילחם בתעמולה האוסטרו-הונגרית נגד סרביה.
אחריתו
לאחר המלחמה סייע פאשיץ' להקמת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ושימש כיו"ר המשלחת הסרבית בועידת השלום בפריז. פאשיץ' סייע לכתיבת החוקה של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, וב-10 בדצמבר 1926, מת בגיל 81 בבלגרד, כתוצאה מהתקף לב.
קישורים חיצוניים
