חברת "קוואישינשה מוטורקאר וורקס" מטוקיו, שנוסדה ב-1911, בנתה שלוש שנים לאחר מכן את מכוניתה הראשונה שנקראה DAT, על שם ראשי התיבות של מייסדיה. בשנת 1925 שונה שם החברה ל-DAT. חברה זו התמזגה עם "ג'יטסויו ג'ידושה", יצרן רכב אחר מאוסקה, ובשנת 1931 יוצרה מכונית הדאטסון הראשונה. בשנת 1932 יוצרה דאטסון סוג 11. השם DATSON נוצר מהצירוף DAT ו-Son במשמעות "בן", אך משום של"סון" יש משמעות של "הפסד" ביפנית, שונה השם ל-DATSUN.
בשנת 1933 שם החברה הוסב ליפנית כ"ג'ידושה סייזו" והיא עברה ליוקוהמה. שנה לאחר מכן היא התמזגה עם יצרן רכב נוסף "ניהון-סאנגיו" שכונה בקיצור "ני-סאן". שם זה הפך לשמה הרשמי של החברה ב-1934. בדומה ליצרנים יפנים אחרים כאיסוזו והינו מוטורס, חברה ניסאן ליצרן רכב אירופאי כדי לקבל ידע בתכנון וייצור מתקדמים. ניסאן בחרה בחברת אוסטין האנגלית והחלה לבנות ביפן את דגמי "אוסטין 7" ו"דאטסון 1000" שהתבסס על אוסטין A50.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלה ניסאן להציג מכוניות מתכנון עצמאי. ב-1967 הוצג מנוע ה"L" בן 4 הצילינדרים, שהיה מתקדם לתקופתו ובעל גל זיזים עליון. מנוע זה הורכב במכונית הסדאן החדשה דאטסון 510 שהצליחה במידה נאה בשוק המקומי ובשוקי היצוא. ב-1970 הציגה ניסאן את דגם מכונית הספורט 240Z עם גרסת שישה צילינדרים של מנוע ה "L". עיצובה המוחצן ויכולותיה הגבוהות של ה-240Z העלו את ניסאן לרמת יצרן רכב עולמי גדול. ב-1966 התמזגה ניסאן עם "פרינס", יצרן יפני נוסף, וזכתה בדגמי מכוניות מפוארים וגדולים יותר כ"סקייליין" ו"גלוריה".
ניסאן מודל 70 פייטון
עם התפרצות משבר הנפט של שנות השבעים, הייתה ניסאן לאחד מיצרני הרכב הגדולים בעולם, שכן מכוניותיה היו ברובן חסכוניות ובעלות מנוע קטן. החברה התפרסה בעולם והקימה מפעלים באוסטרליה, מקסיקו, בריטניה ומספר מפעלים בארצות הברית. המפעל באוסטרליה נסגר בסוף שנות ה-80 בשל אי הצדקה כלכלית, אך מפעל אחר נפתח בפרטוריה, דרום אפריקה.
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התדרדרה ניסאן, מכירותיה הצטמצמו, והחברה הגיעה עד לסף הליך פירוק. בשנת 1999 רכשה רנו הצרפתית מניות שליטה בניסאן וקרלוס גוהן מונה כנשיאה. גוהן יזם את "התוכנית לתחיית ניסאן" (NRP) שהצליחה באופן יוצא דופן. ניסאן חזרה לרווחיות וחידשה את קו מכוניות ניסאן ואינפיניטי, שהיה מותג אמריקאי מקומי באותה עת. בשנת 2001 המשיך גוסן בתוכנית "ניסאן 180" להמשך צמיחת החברה. הצלחתו בהשבת החברה לרווחיות הקנתה לו אהדה גדולה ופרסום רב ביפן, כמעט עד למעמד של גיבור לאומי, תוך אזכור רב במאנגה ובתרבות הפופולרית. הקיסר אקיהיטו העניק לו את מדליית יפן עם סרט כחול ב-2004. אחת מהמכוניות הקומפקטיות והיוקרתיות של ניסאן היא הניסאן מקסימה.
בשנת 2021 הציגה ניסאן את המכונית השביעית בסדרת Z, הניסאן Z.
ניסאן מייצרת קו רחב של מכוניות נוסעים ומשאיות. החל משנות ה-50 הן מיוצאות בהצלחה לרחבי העולם, פרט לשנת 1953 בה שררה שביתת עובדים ארוכה במפעלי ניסאן. ניסאן גם מייצרת מכוניות ספורטיביות זולות יחסית בסדרת ה-"Z", ואת הסקייליין GT-R בעלת הנעה 4×4 ומנוע חזק. הסקייליין לא מיוצאת באופן רשמי אל מחוץ ליפן, אך ייצוא של מכוניות משומשות למדינות בהן נוהגים בצד שמאל של הכביש (בדומה ליפן) הפך לפופולרי.
בשנת 1985 ייסדה ניסאן את NISMO, חטיבת השיפורים והספורט המוטורי שלה, שמציעה שיפורים רשמיים למכוניות ניסאן. בשנת 1989 החלה ניסאן לשווק בארצות הברית מכוניות יוקרה תחת המותג אינפיניטי, ובשנת 2008 החלה לשווקו גם במדינות נוספות באירופה ובישראל. בבעלות ניסאן הייתה גם חברת סלולר יפנית בשם Tu-Ka (מאז שנת 2000 חלק מ-KDDI) וחטיבה ימית העוסקת בפיתוח מנועי סירות ואוניות.
כלי הרכב של ניסאן מיובאים לישראל על ידי חברת פסיפיק מקבוצת קרסו (יבואנית רנו). החברה שיתפה פעולה עם מיזם בטר פלייס של שי אגסי לייצורם של כלי רכב חשמליים ופריסת התשתיות התומכות בערים ובכבישים משנת 2011, בישראל, בדנמרק, בעמק הסיליקון, בפורטוגל ובמדינות נוספות.
נתוני מכירות
על פי נתוני קארזון (עיבוד מאגר כלי רכב פרטיים ומסחריים עד 3.5 טון)[1]:
