נילי המאירי (נולדה ב-1939)[1] היא עורכת ומגישת תוכניות רדיו בקול ישראל בעברה, מנהלת מחלקת הילדים והנוער בקול ישראל ורשת א' בקול ישראל מירושלים.
ביוגרפיה
המאירי נולדה בפתח תקווה ליצחק ושרה המאירי. אביה יצחק המאירי היה איש ציבור ועיתונאי. ב-27 ביולי 1955 בעת שחזר ארצה במטוס של חברת אל על משליחות באמריקה הצפונית יורט המטוס מעל שמי בולגריה על ידי מטוסי קרב בולגריים וכל 58 נוסעיו, ובהם יצחק המאירי, נספו. בן 40 היה במותו. נילי הייתה בת 16 בעת מותו של אביה[2]. לאחר שסיימה לימודיה התיכוניים בבית הספר אוהל שם ברמת גן, התגייסה בסוף שנות ה-50 לצה"ל ושירתה כקריינית בגלי צה"ל.
זמן קצר לאחר סיום שירותה בגלי צה"ל עברה לקול ישראל ועבדה שם כקריינית ומגישה כולל קריינית חדשות. בהמשך, ערכה, הגישה וקראה סיפורים ושירים בתוכניות הילדים והנוער בקול ישראל (התוכנית לאם ולילד). היא נהגה לפתוח כל תוכנית במשפט: "שלום לכם ילדים, כאן נילי המדברת אליכם"[3]. המאירי אף שרה את אחד מפתיחי התוכנית[4].
בשנות ה-60 יצאה לארצות הברית והייתה בין מייסדי, עורכי ומגישי תחנת הרדיו העברית "כאן ישראל" בניו-יורק. בעת שהותה בארצות הברית למדה בבית ספר A.C.R עריכה, הפקה, בימוי לטלוויזיה. לאחר כשלוש שנות שהות בארצות הברית שבה ארצה וחזרה לערוך ולהגיש תוכניות ב"קול ישראל".
בשנת 1967 הוציאה חברת CBS שני תקליטים עם סיפורים ושירים לגילאי 4–8 בקריינותה של המאירי[5].
בשנות ה-80 מונתה המאירי למנהלת מחלקת הילדים והנוער של קול ישראל במקומה של מרים הרמן שפרשה לגמלאות. בתפקיד זה כיהנה במשך כ-10 שנים. לאחר מכן, התמנתה אחראית על רשת א' בירושלים.
נילי המאירי היא בוגרת האוניברסיטה העברית בהיסטוריה כללית, ישראלית ומזרח אסיה. היא נשואה בשנית ולה שלושה ילדים ונכדים.
פרסים
יחד עם תמר ליבס, זכתה המאירי בפרס רשות השידור על הפקת תוכנית שעסקה בטראומה של ילדים בצל מלחמות.
לקריאה נוספת
- איזי מן, קול ישראל מירושלים – מדינה מאחורי המיקרופון, רשות השידור ופרינטיב, 2008, עמ' 208, 212, 297.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אלי אלון, סיפורה של השדרית נילי המאירי , באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2018
- ^ "לא סלחתי עד היום", מעריב, 2 באוגוסט 1985
- ^ לבת, לבן ולמי שמתעניין, באתר ישראל היום
- ^
לאם ולילד שיר הפתיחה - נילי המאירי - לאה נאור - יוחנן זראי, באתר YouTube
- ^ טלילה בן זכאי, מסך ומסכה - חשבון הנפש המסורתי:מה הובטח ולא קויים, מעריב, 10 באוקטובר 1967
