נזלי סברי (בערבית: نزلي صبري / نازلى صبرى; 25 ביוני 1894 – 29 במאי 1978) הייתה מלכת מצרים מ-1919 עד 1936. הייתה אשתו השנייה של מלך מצרים, פואד הראשון. הייתה ידועה כ"מלכה בגלות", מאחר שעזבה את מצרים בימי שלטונו של בנה, המלך פארוק הראשון.
ראשית חייה
נזלי סברי נולדה ב-25 ביוני 1894.[1] אביה היה עבד א-רחים פאשא סברי (عبد الرحيم باشا صبري), שר החקלאות ומושל קהיר.[2] אמה הייתה תופיקה האנם (توفيقة هانم) שריף. לנזלי סברי היו אחות ואח. אחיה של נזלי, שריף סברי פאשא, היה לימים לאחד מיועציו הקרובים של בנה של סברי: המלך פארוק הראשון.[2]
סברי היא נכדתו של גנרל מוחמד שריף פאשה, אשר כיהן בתפקיד ראש ממשלת מצרים שלוש פעמים תחת האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-19, למרות מוצאו הטורקי. כמו כן, לסברי מוצא צרפתי, שכן הייתה הנינה של סולימאן פאשה אל-פראנסווי (נולד ג'וזף אנטלמה סאבה 1788-1860), מפקד צרפתי בכיר בצבאו של נפוליאון בונפרטה אשר התאסלם.[3]
מלכת מצרים: נישואיה למלך פואד הראשון
מלך מצרים, פואד הראשון, פגש את נזלי סברי לראשונה בהופעת אופרה.[4] ב-12 במאי 1919 הוא הציע לה נישואין, אף על פי שסברי הייתה צעירה ממנו ב-25 שנים. ב-24 במאי 1919 התחתנו השניים בארמון בוסתן בקהיר. אלו היוו נישואין בפעם השנייה הן למלך והן לסברי.[4] לאחר החתונה, המלך איים על סברי כי אם לא תוליד לו יורש עצר, היא תוגבל ל"חרמליק" - החלק הפרטי/משפחתי בארמון, ולא תורשה להיכנס לחלק הציבורי. לאחר הלידה של בנם היחיד, פארוק, סברי עברה לארמון קובה יחד עם בעלה. אז קיבלה היא את התואר "מלכה". לאחר מכן ילדה ארבע בנות: פוזיה, פייזה, פייקה, ופתחייה.
על אף צייתנותה למלך, היא הייתה מוגבלת לשהות בארמון, ואושרה לה ההשתתפות באירועים מסוימים דוגמת מופעי אופרה ומופעים אחרים. תוך בגרותה, זכתה סברי לחינוך, חשיפה לתרבות המערב וערכי חירות ושחרור, ועל כן ראתה בצורת חייה כנחשלים, מפגרים, ומחניקים.[5] מסופר כי כאשר סברי והמלך נקלעו למריבות, האחרון היה נוהג לסטור לה ולקרקע אותה לחדרה לתקופה של מספר שבועות. נאמר גם כי נזלי כביכול ניסתה להתאבד דרך בליעת כדורי אספירין.
עם זאת, בחניכת הפרלמנט ב-1924, סברי היוותה כחלק מהנציגים המלכותיים בטקס הפתיחה. כמו כן נזלי הצטרפה לבעלה במהלך סיוריו באירופה ב-1927, וביקרה בצרפת, ארץ המוצא של אבותיה.
שנים מאוחרות
בעקבות מותו של בעלה המלך פואד ב-1936, בנה פארוק נהיה למלך מצרים החדש, ונזלי סברי נהייתה המלכה האם. ב-1946, נסעה סברי לארצות הברית, שם עברה טיפול למחלת כליות שנתגלתה אצלה.
באוגוסט 1950, התערערו יחסיה של סברי נזלי עם בנה המלך פארוק. המלך החליט לשלול את זכויותיהן ואת תואריהן של אמו סברי נזלי ובתה פתחייה. זאת מאחר שהנסיכה התחתנה עם ריאד חאלי שהיה נוצרי קופטי. הנישואין זכו לתמיכה של נזלי סברי אך להתנגדות מצד המלך פארוק.
על כן, ב-1955 סברי רכשה אחוזה בת 28 חדרים בבוורלי הילס תמורת 63,000 דולרים, שם היא גרה עם בתה פתחייה, חתנה, ושני ילדיהם של הזוג. בארצות הברית סברי נהייתה פעילה חברתית.[6] היא אף התנצרה ושינתה את שמה למרי-אליזבת.[5]
על אף חילוקי הדעות, השתתפה סברי בהלווית בנה פארוק ברומא ב-1965.[4]
בעקבות גירושיה של בתה פתחייה מבעלה, נזלי עברה לגור בדירה קטנה בווסטווד, לוס אנג'לס. לאחר מכן בתה פתחייה הצטרפה אליה, לאחר ששבה משהות זמנית בהוואי.[7][5]
כדי לכסות חובות אליה נקלעה, ב-1975 שלחה מספר תכשיטים למכירה פומבית של חברת סותבי'ס, ביניהם הכתר שלה (הכולל 720 יהלומים השוקלים 274 קרט), ומחרוזת צרפתית מ-1938.[8] השניים נמכרו 127,500 דולרים ו-140,000 דולרים בהתאמה. למרות זאת, נזלי ובתה החלו בהליכי פשיטת רגל. ב-1978 גם תכשיטיה של פתחייה נמכרו לשם כיסוי חובות.[9]
מורשת
ב-2008, רואיה ראשיד הוציאה לאור ספר כל המלכה נזלי סברי, בשם "נזלי, מליכה פי אל-מנפא" (نازلي ملكة في المنفى; נזלי, מלכה בגלות).[4] ב-2010, סדרה בטלוויזיה המצרית שהתבססה על הספר, סיפקה תיאור של חייה של המלכה סברי, המלכה בגלות, בכיכובה של השחקנית המצרית נדיה אל ג'ונדי.[10] המחרוזת של המלכה נזלי סברי הופיעה שוב במכירה של סותבי'ס בדצמבר 2015.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Montgomery-Massingberd, Hugh, ed. (1980). "The Royal House of Egypt".Burke's Royal Families of the World. Volume II: Africa & the Middle East. London: Burke's Peerage. pp. 20–37. ISBN978-0-85011-029-6. OCLC 18496936.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
