נביחה היא הקול שמשמיעים, לעיתים קרובות, הכלבים. הנביחה מאופיינת ב"הברות" (הב) קצרות וחדות שמשכן 40–140 מילישניות המושמעות לפעמים בנפרד ולעיתים מצטרפות לסדרות (הבהבהב..).
כלב טרייר נובח
בעברית מיוצגת נביחת הכלב על ידי הביטוי "הב הב", או "האו". ואילו באנגלית מיוצגת הנביחה על ידי הביטוי "Woof". ביטויים אלה הם אונומטופאיים, וכפי הנראה ניתן היה לייצג את נביחת הכלב גם על ידי הביטויים "ruff", "arf" ועוד.
ייחודיות הנביחה
על אף שכלב הבית הוא תת-מין במשפחת הכלביים, שבוית מן הזאב המצוי, נביחת הכלב מבחינה אותו ממינים אחרים במשפחת הכלביים. גם זאבים אחרים יכולים לנבוח, אך הם עושים זאת רק לעיתים נדירות. לפי דעתם של החוקרים קופינגר ופיינשטיין[1], כלבים נוטים לנבוח באופן באריכות ובאופן קצבי, ואילו זאבים בוגרים נוטים ליילל, ונביחותיהם הנדירות הן קצרות וקטועות. לעומת הזאבים, כלבים נובחים לעיתים תכופות ובסיטואציות רבות.
סוגי נביחה
החוקרת סופיה יין (Sophia Yin)[2]ניתחה הקלטות של 4,672 נביחות, ובדקה את הקשר שבין המוטיבציה של הכלב לנביחה (הופעת אדם זר בדלת, קריאה למשחק או בדידות) לבין צליל הנביחה (תדירות הקול), השינויים בצליל תוך כדי הנביחה (אפנון הצליל), העצמה, טווח התדרים והמרווחים שבין ההברות.
על פי המחקר, ניתן להבחין בין שלוש נביחות שונות לפחות שההבדלים האקוסטיים ביניהם מובהקים:
נביחת אזעקה: הכלב משתמש בתדר נמוך תדר ממוצע של 686Hz והצליל תופס טווח תדירויות צר (בין 390 ל-1156 הרץ). הנביחות מתמזגות לעיתים קרובות "נביחת על" ארוכה ומונוטונית. במצב בו הכלב מתריע על סכנה אפשרית הוא מרכז את האנרגיה האקוסטית בטווח קטן של תדרים. נביחה זו היא גם המונוטונית ביותר מבחינת שינויי העצמה (אמפליטודת הצליל) במהלך הנביחה (מרווח של 33 דציבל בין העוצמה המרבית למזערית).
נביחת המשחק: מושמעת בתדר גבוה יותר (840 הרץ). היא עשירה בהרמוניות - הכלב מפיק טווח רחב של תדירויות קול (בין 476 ל-1502 הרץ) ומשנה את הצליל ואת העצמה (מרווח של 39 דציבל בין העוצמה המרבית למזערית) תוך כדי הנביחה, ובדומה לנביחות האזהרה גם נביחות המשחק נוטות להתחבר זו לזו.
נביחת ה"געגוע" שמשמיע כלב שהופרד מבעליו, דומה לנביחת המשחק בצליל, אך מורכבת מהברות בודדות שאינן מתחברות לסדרות ארוכות. הכלב אינו מבזבז אנרגיה על צרורות ארוכים במצב שבו הוא עשוי להידרש לנבוח במשך זמן ממושך.
חוקרים אחרים ספרו עד שנים-עשר סוגים מובחנים של נביחות אצל כלבים מאותו גזע, המשמשים בהזדמנויות שונות, מהזמנה למשחק ועד סקרנות וקבלת פנים. בעלי כלבים מסוגלים לזהות נביחות מטיפוסים שונים. כאשר מושמעות הקלטות של כלבים זרים, מצליחים בני אדם להבחין בין נביחות אזהרה לנביחות משחק, כך שהשפה הזו אכן שימושית לכלב הבית[3][4].
מקורה האבולוציוני של הנביחה
העושר הלשוני של הכלבים מפתיע בהתחשב בדלות ההבעה של קרובי משפחתם הזאבים.
Enik Kubinyi ועמיתיו[5] גידלו גורי זאבים (Canis Lupus) וגורי כלבים על ידי בני אדם באותם תנאים, ובדקו הבדלים בהתנהגות. מסתבר שזאבים שגודלו מינקות בידי בני אדם יסתגלו לחברה אנושית וניתן לאלפם ממש כמו כלבי בית. עם זאת, התגלו הבדלים המורים על הסתגלות גנטית של כלבי הבית לחברה אנושית: כלבים נטו הרבה יותר להיקשר לאדם שגידל אותם, ובילו הרבה יותר זמן בנביחות ובהשמעת קולות מזאבים באותו גיל ובאותם מצבים. בגיל 3 שבועות השמיעו גורי הכלבים קולות 30% מזמנם, בגיל 4 - 5 שבועות הוקדשו כ-15% מהזמן לתקשורת קולית. אצל גורי הזאבים תפסה השמעת הקולות כ-5% מהזמן ללא תלות משמעותית בגיל. במסקנת החוקרים הייתה שהנביחה, שמקורה הקדום באמצעי תקשורת שולי בחשיבותו בלהקת הזאבים, קיבלה תפקידי תקשורת מורכבים משום שהתאימה לתקשורת בסביבה האנושית והיא חלק מההסתגלות הגנטית של הכלב לביות.
יתרון של יללת הזאבים על הנביחה כאמצעי תקשורת הוא בשימור האינפורמציה בטווחים ארוכים (מאות מטרים ועד קילומטרים אחדים) ואילו הנביחה מתאימה יותר למשיכת תשומת לב לטווחים קצרים.[6]
^Coppinger R, Feinstein M: 'Hark! Hark! The dogs do bark...' and bark and hark. Smithsonian 21:119-128, 1991
^Barking in domestic dogs: context specificity
and individual identification
SOPHIA YIN & BRENDA MCCOWAN, ANIMAL BEHAVIOUR, 2004, 68, 343
^Human listeners are able to classify dog (Canis familiaris) barks recorded in different situations.Pongrácz P, Molnár C, Miklósi A, Csányi V. J Comp Psychol. 2005 May;119(2):136-44
^:Acoustic parameters of dog barks carry emotional information for humans; Peter Pongracz, Csaba Molnar, Adam Miklosi Applied Animal Behaviour Science(2006)
