הידגקוטי נפטר ב-14 בפברואר2002 לאחר שסבל מבעיות לב וריאות זמן מה לפני מותו. קבוצתו לשעבר מ.ט.ק הונגריה שינו את שמו של אצטדיונם, לשמו של הידגקוטי לכבודו.
קריירת מועדונים
הידגקוטי החל לשחק במ.ט.ק הונגריה בשנת 1946. מועדון זה שינה את שמו כמה פעמים. בהתחלה נקרא טקסטיל, אחר כך שונה השם לבאסטייה ואחר כך גם לוורוס לובוגו. לבסוף הוחזר השם לשמו המקורי. שנות החמישים הוכיחו עידן מוצלח עבור המועדון, ובאותה עת מ.ט.ק הונגריה והידגקוטי זכו בשלושה תארים של הליגה ההונגרית, גביע הונגרי וגביע מיטרופה. בשנת 1955, בתור וורוס לובוגו, הם שיחקו גם בטורניר גביע אירופה לאלופות הראשון אי פעם. הידגקוטי כבש פעמיים בניצחון 10–4 על אנדרלכט במצטבר בסיבוב הראשון. בשנת 1958 עזב את הקבוצה ופרש מכדורגל מקצועי.
הידגקוטי שיחק בעמדת הקשר ההתקפי בנבחרת ולבש את החולצה מספר 9. כשמחצית מרכז הגנה השחקנים היריבים ניסו לעצור את הידגקוטי, הם עזבו את עמדתם, מה שאיפשר לשאר השחקנים ההונגרים לנצל את המרחב. באותה תקופה זו הייתה טקטיקה מהפכנית, המחייבת את השחקן להיות בעל שליטה מצוינת בכדור, מיומנויות חלוקה ומודעות מיקום.
המנהל לשעבר של אנגליה ולדס יונייטד, דון רווי, חלק כבוד להשפעתו של הידגקוטי על המשחק באוטוביוגרפיה שלו: "בקיץ 1954 הודחו אנגליה וסקוטלנד מגביע העולם בשווייץ. את התחרות הזו ניצחה גרמניה, אך נשלטה על ידי הונגריה, ונאנדור הידגקוטי ששלט במרכז המגרש. לצדו היו שניים מגדולי החלוצים בעולם בזמן זה: שנדור קוצ'יש ופרנץ פושקש. אבל כל מה שאנשים טוענים על קוצ'יש ופושקש, הידגקוטי היה זה שניצח את המשחק בוומבלי בנובמבר 1953. זה היה שוב הידגקוטי שהביס את אנגליה במשחק השני בבודפשט במאי 1954, כשהובסנו 7-1."
ספ הרברגר, מנהל הקבוצה של גרמניה המערבית שניצחה את הונגריה בגמר מונדיאל 1954, זיהה את הידגקוטי כשחקן החשוב ביותר בנבחרת הונגריה (אף על פי שפושקש משך את מירב תשומת הלב בציבור) והתאים כמה טקטיקות לקראת הגמר כדי למנוע ממנו לשחק את המשחק שלו. הידגקוטי זכה עם הונגריה במדליית זהב אולימפית בשנת 1952 וגם בגביע מרכז אירופה בשנת 1953. במונדיאל 1954 שבו הונגריה הייתה הפייבוריטית לזכייה, הפסידה בגמר לגרמניה המערבית 2–3 וסיימה במקום השני.
הידגקוטי פרש מהנבחרת בשנת 1958 לאחר 13 שנים בה.
