נאגסי קראסטוס ("נגאסי השני") היה הנסיך ששלט בשוואה, היה אציל אמהרי חשוב באתיופיה ונחשב למייסדו של הענף השוואני של השושלת הסולומונית.
למרות שבאופן רשמי אביו לסאבה קאל (אדון אגאנצ'ה, מאנז) היה נינו של הנסיך יעקב שהיה בנו של הקיסר לבנה דנגל בקו זכרי ועקב כך השתייך לשושלת הסולומונית (גרסה זו, סיפר סרטה וולד, שהיה חבר מועצה של סהלה סלאסי. מנגד יש הטוענים שזה בעצם זיוף יוחסין מאוחר של יורשיו, על מנת לקבל הכשר לטענתם לתואר קיסר אתיופיה מאתיים שנה מאוחר יותר תחת מנליק).
גרסאות אחרות שנאספו בידי מרדכי אביר הם: שאמו, סנביט, הייתה אישה שהשתייכה לשושלת הסולומונית ואביו היה בעל קרקעות עשיר ממאנז. לפי גרסה אחרת הייתה אמו סנביט בתו של ראס פאריס, "אשר יחד עם תומכים אחרים רבים של הקיסר סוסוניוס נמלטו לתוך מאנז."[1]
לאחר שנילחם נגד הוואלו והיג'ו (תתי שבט של האורומו) מצפון למאנז, הוא הכניע את האורומו שבמחוז יפאט, אשר שימשה מאוחר יותר כמרכז האצילות השאוונית לאחר מאנז. כיבושים נוספים שלו כללו את המחוזות של דיבדבו, מנגיסט, מקפוד, דוקאקיט, אסונדאבה. ממחוזות אלו בסוף המאה ה-17 הוא הצליח להקים אוטונומיה בשוואה. ריצ'רד פאנקהארסט זוקף לזכות נאגאסי קראסטוס את החלפת הבירה של שוואה מטגולאט לדברה ברהן.[2]
בתחילת המאה ה -18 הלך נגאסי לגונדר[3] כדי לחלוק כבוד לקיסר אתיופיה ייאסו הראשון, ונפטר שם ממחלת האבעבועות השחורות. הוא לא הצליח לקבל את התואר מארידאזמץ', אשר אומץ מאוחר יותר באופן חד צדדי על ידי בנו ויורשו סבסטיאנוס. מותו גרר תקופה של אי סדר בתחום שוואה, והשטחים שכבש חזרו לשליטיהם המקוריים.
הערות שוליים
- ^ Mordechai Abir, Ethiopia: The Era of the Princes; The Challenge of Islam and the Re-unification of the Christian Empire (1769-1855) (London: Longmans, 1968), p. 144 n.2.
- ^ Richard P.K. Pankhurst, History of Ethiopian Towns: From the Middle Ages to the Early Nineteenth Century (Wiesbaden: Franz Steiner Verlag, 1982), p. 185.
- ^ הבירה הקיסרית בזמנו.
