שילוח טמאים מהעזרה היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה יש לשלח אדם טמא מחוץ למחנה שכינה שבבית המקדש נקרא העזרה.

בספר במדבר נאמר -

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.

— במדבר, ה', ב'

וכן נכתב בספר דברים:

כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

— דברים, כ"ג, י"א

הסבירו חכמים שהכוונה ב'מחנה' היא מחנה שכינה. אמנם, בביטוי "ולא יטמאו את מחניהם" הכוונה היא לשלושת המחנות - שכינה, לויה וישראל, כאשר הטמאים משולחים מהם לפי דרגת טומאתם^[1].

בטעם המצווה כתב ספר החינוך שבדומה לארמון מלך שאין מכניסים אליו אדם מצורע או מלוכלך, כך גם בבית המקדש אין להכניס טמאים עד שיטהרו.