הרב משה נג'אר היה דיין ופוסק הלכה, אב בית הדין, ראש ישיבה, ורבה של תוניס במאה השמונה עשרה.
היסטוריה
משפחתו
משפחת נג'אר מתוניסיה, הוציאה מתוכה דיינים ופוסקים לרוב, מוצא המשפחה כנראה מגרוש ספרד הראשון משנת 1391, והם הגיעו לאלג'יריה יחד עם הריב"ש והרשב"ץ, וחלק מאבותיה הקדומים של המשפחה אף מוזכרים בפסקי הלכות שונים של הריב"ש והרשב"ץ.
כדיין וכרב ראשי
הרב משה למד אצל רבי צמח צרפתי.[1] שנת הסמכתו לא ידוע, אולם נראה שהחל לדון יחד רבי יצחק לומברזו ורבי שמואל הכהן כבר בשנת התע"ח (1718),[2] ומחילופי מכתבים ניכר שהייתה זו תחילת דרכו בדיינות.[3]
זכה להוקרה ולהערכה רבה בקרב גדולי רבני דורו, וכתב עליו רבי עוזיאל אלחאייך:
ראש על ארץ, סבא דמשפטים, מר מיוחד שבתלמידי רבינו הגדול רבי צמח צרפתי.
— ספר מערתא דדייני דרוש ג, ודרוש יג
בן השנים ה'תקי"ב (1712) - ה'תקי"ז (1717), שימש כאב בית הדין וראש רבני תוניס.
בנו רבי דוד ונכדיו שימשו גם הם בכס הדיינות.[4] לאחר פטירתו, רבי דוד צפג' החליפו בתפקיד אב בית הדין.
הערות שוליים
- ^ רבי משה נג'אר (השני) זצ"ל, באתר תוניסיה מורשת
- ^ על פי הספר סמא דחיי לשד"ר רבי יעקב חיים מצפת
- ^ בהסכמה להדפסה מחודשת של ספר התשב"ץ, הוא מופיע שני בסדר החתימות אחרי רבי אברהם טייב, שכיהן באותה תקופה כראש רבני תוניס (לפני רבי יצחק לומברוזו).
- ^ ספר מלכי תרשיש, בערך על משפחת נג'אר, עמ' ריא.
