משה כְּבָשְנִי (1909 – 17 בנובמבר 1972[1]) היה אדריכל נוף וראש מחלקת הגנים והנוף בעיריית רמת גן בין השנים 1934–1972.
קורות חיים
משה כְּבָשְנִי נולד בעיר פלונסק בפולין.
הוא עלה לארץ בשנת 1920 יחד עם אביו ואחותו. המשפחה התיישבה במושבה כנרת ולאחר כמה שנים עברה לתל אביב. למד בבית הספר היסודי ביבנה ובחטיבת הביניים בגימנסיה הרצליה. בשנת 1930 סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל במגמה לגינון.
עם הקמת "עיר גנים", היא רמת גן, אביו, אלימלך כבשני, רכש שתי חלקות בנות 5 דונם ברחוב בן-גוריון (בעבר רחוב מודיעין) וכאשר הבנייה הסתיימה המשפחה עברה להתגורר ברמת גן.
בין השנים 1949–1950 עבר השתלמות באדריכלות גנים בלונדון ובשנת 1960 השלים תואר שני באדריכלות גנים ונוף באוניברסיטת פנסילבניה ובאוניברסיטת האווארד בארצות הברית.
בשנת 1933 התמנה לגנן הראשי בעיריית רמת גן וכיהן כראש מחלקת גנים ונוף בעיריית רמת גן עד למותו בשנת 1972.[2][3]
כבשני נפטר בנובמבר 1972 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.
פיתוח הגנים ברמת גן
כבשני שאף ליצור גנים שאותם ניתן לטפח במינימום ימי עבודה, הרבה בנטיעת חורשות המספקות צל וראה חשיבות גם בהצללת עורקי תנועה המקשרים בין גן אחד למשנהו, דבר שעלה בקנה אחד עם התוכנית שעיצב האדריכל ומתכנן הערים ריכרד קאופמן בשנת 1921 עבור "עיר גנים", שבה סומנו שדרות עצים המקשרות בין שטחים ציבוריים.
הוא עשה שימוש רב בצמחייה ארץ ישראלית, או כזו הקשורה למסורת היהודית או המקומית כמו: עצי זית, חרוב, אלון ותמר, שיחי הדס, אלת המסטיק, רותם המדבר, אחירותם, שיח אברהם ועוד, ובצמחים חסכניים במים, ובמיוחד צמחים בשרניים (סוקולנטים) כמו אגבה, אלוַי, עצי אורן ואקליפטוס.
כבשני ניצל בתכנונו את התנאים הטופוגרפיים המיוחדים על מנת ליצור עבור המבקר חוויה של טיול בטבע ובכך ליישם ברמת גן את מודל הגן האנגלי, המאופיין על ידי מרבצי דשא, שתילת עצים בלתי סדורה, הקמת בריכות נוי בעלות מראה טבעי ושילוב הרמוני של צמחייה ובינוי ליצירת שבילי הליכה ופינות תצפית אל העיר.[4]
אלמנטים אלא בולטים בתכנון הגנים הוותיקים שתוכננו והוקמו על ידו: גן דוד המלך, גן שאול, גן אברהם, גן הר הבנים והפארק הלאומי.
גן המלך דוד
ערך מורחב – גן דוד המלך
גן המלך דוד (לשעבר גן המלך ג'ורג') נחנך ב־3 ביוני 1935 והיה הגן הציבורי הראשון ברמת גן. הגן תוכנן על ידי כבשני בסגנון הגן אנגלי שכלל שבילים מעגליים סביב בריכה עגולה מבטון ובה מזרקה ודגי נוי. הגן השתרע על שטח של 13.5 דונם וכלל חורשה קטנה ובה עצי זית, חרוב, אלון, שקד ותמר.[5]
גן שאול
- ערך מורחב – גן שאול
גן שאול תוכנן בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים בפסגת "הר הגנבים" (היום רחוב מעלה הצופים) בידי מהנדס העיר רפאל מגידוביץ' ואדריכל הגנים כבשני ונחנך בשנת 1938 תחת השם "גן הנשיאים". בגן יצר כבשני בריכת נוי ובה מזרקה, ערוץ נחל וגשרון אבן. במדרון המזרחי התלול הותקנו טראסות עם קירות אבן, ולאורכן בוצע שביל מתעקל, בירידה לכיוון מרכז העיר.
גן אברהם
- ערך מורחב – גן אברהם
תכנון הגן התחיל בשנת 1936.
כבשני חילק את הגן לשני אזורי נוף שונים. הראשון, גן טבעי במסורת גנים אנגליים קלאסיים, בעל שבילים וצמחייה ארץ ישראלית ו"פינת קסם" שבמרכזה בריכת נוי ומעליה גשרון אבן. בגב המדרון שמאחורי הבריכה בנה כבשני קיר אבן שעליו מפל מים ולידו ספסלי אבן.[6]
בחלק השני, במדרון המערבי של הגן עוצב שביל מתפתל היורד בשיפוע מתון לשדרת הגיבורים שנמשכת מערבה ומתחברת בהמשך לשדרות למדן ולגן המלך דוד. שדרה זו פותחה כציר מעבר להולכי רגל, ובו אמת מים בנויה.
בנוסף כלל הגן אמפיתיאטרון פתוח לשמיים, ומגרש טניס עם טריבונות בטון. רחוב הקשת (כיום רחוב שרת) חוצה את הגן לרוחבו. מתחת לרחוב נחצבה מנהרה שקישרה בין חלקי הגן.
הפארק הלאומי
- ערך מורחב – הפארק הלאומי
הפארק הלאומי ברמת גן הוקם בשנת 1951, על שטח נטוש בן 1,200 דונם, כפארק הלאומי הראשון במדינת ישראל.
הפארק תוכנן על ידי כבשני והאדריכל ח. נוימן. במרכז השטח נקבעה מדשאה גדולה ואגם מלאכותי וסביבם אטרקציות שונות כגון גן הוורדים, החווה החקלאית, חורשת העצים והגן הזואולוגי. הגן נפתח לציבור בשנת 1953 אך פיתוחו נמשך עד שנת 1973 אז נוסף הגן הזואולוגי.
גן הר הבנים
- ערך מורחב – גן הר הבנים
בחודש יוני 1961 הגיש כבשני, הצעה לתכנון גן על פסגת הר הבנים, בשילוב עם שמורת טבע עירונית. בגן תוכננו אזורים ציבוריים פתוחים לנוף הקרוב והרחוק, וגם פינות ישיבה מאבן או ספסלי עץ.
במדרונות מדרום, מזרח ומערב נבנו טרסות עם כיסויי שתילה, הותוו שבילים המתעקלים לאורך הטרסות ושבילי מדרגות המחברים את הגן אל הרחובות הסמוכים. הליכה בשבילים אלה, שרובם שבילי אדמה מהודקת וחלקם מרוצפים באבן שכבות בהנחה פראית, מדמה טיול בטבע. לאורך השבילים מוקמו ספסלי עץ בגומחות מוצללות.
המדרון התלול שמצדו הצפוני של הגן נותר שטח פתוח שבו קיימת צמחייה טבעית. מדרון זה הוכרז כאתר טבע עירוני.
הערות שוליים
- ^ משה כבשני באתר GRAVEZ
- ^ רעיון מוקלט עם אשת משה כבשני (1988)
- ^ נגה נבו, דניאל גרשוני, משה כבשני, 1909–1972, באתר הטכניון, המרכז לחקר המורשת הבנויה, 15 ביולי 2014
- ^ צעירה מרואני, גני הפסגות ברמת גן
- ^ עלא שלחת, ליאת מוקדי, הגן כמחוז של זיכרון קולקטיבי, באתר האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף, גיליון 86, עמ' 22, מרץ 2023
- ^ נועם דביר, רמת גן לא מצליחה לשמר את המורשת הירוקה, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2010
