|
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך נע בין רצוי למצוי, בחלקו מגדיר את המריטוקרטיה כשאיפה ובחלקו מגדיר את המציאות כמריטוקרטיה.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
|
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך נע בין רצוי למצוי, בחלקו מגדיר את המריטוקרטיה כשאיפה ובחלקו מגדיר את המציאות כמריטוקרטיה.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
מֶריטוקרטיה (מריאו בלטינית וקרטיה ביוונית) או שִׁלְטוֹן בַּעֲלֵי כִּשּׁוּרִים[1] היא תפיסה פילוסופית־פוליטית־חברתית בה בעלי הכוח נבחרים או ממונים לתפקידם על בסיס יכולתם.
התפיסה שוללת שיטות בהן בעלי הכוח נבחרים לפי עושרם, מעמדם החברתי, או בבחירה של ציבור האזרחים. בתחום השלטוני פוליטי, משמש המונח לציון מערכות שלטון בהן בחירתם של בעלי תפקידים מושפעת בעיקר מכישוריהם למלא את תפקידם. המונח נטבע ב־1958 על ידי מייקל יאנג בספרו "עליית המריטוקרטיה". יאנג טבע את המונח לגנאי, אך עם השנים זכה גם לפירוש בהקשר חיובי[2].
תמיכה
התומכים בשלטון מריטוקרטי גורסים כי רצוי וראוי לכונן שלטון של מומחים, כי מעמד ומשרות צריכים להימצא בידי אלו שנמצאו ראויים להחזיק בהם בהתאם להשכלתם וכישוריהם וכי שלטון בעלי הכישורים יבטיח חברה אידיאלית יותר. כך לדוגמה, אדם שלמד מקצוע ספציפי יעסוק בו, ולא אדם אחר שלא למד ואיננו בקיא בטיבי המקצוע.
התנגדות
המתנגדים לתפיסה מציינים כי האוחזים ברסן המינוי המריטוקרטי אינם ממונים כשלעצמם באופן מריטוקרטי אלא מחזיקים בכוח מתוקף היותם מכונני המריטוקרטיה. היכולת המוגבלת להגדיר "ראוי" או "מתאים" לתפקידים מסוימים, מצב העשוי לגרום למינויים של אנשים לתפקיד בהתאם לרשימת דרישות סף ביורוקרטיות וטכניות (לדוגמה, החזקה בתעודה או רישוי מסוים).
בחינוך
מטרתה של מדיניות חינוכית מריטוקרטית היא לקדם מצוינות, על ידי הקצאת משאבים רבים יותר לתלמידים בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה ומוטיבציה רבה ללמידה והתפתחות[3].
ברוח זו, מורים נוטים לעודד ולתגמל תלמידים שלהערכתם משקיעים מאמצים בלמידה[4].
קיימות שתי גישות להערכת מצוינות[3]:
- מצוינות סלקטיבית - נמדדת ביחס לתלמידים אחרים ובודקת את רמת ההישגים של התלמיד ביחס לבני גילו. על פי גישה זו יש להקצות יותר משאבים לתלמידים בעלי יכולת גבוהה.
- מצוינות לא סלקטיבית - נמדדת ביחס לתלמיד עצמו ובודקת את מידת מיצוי היכולות שלו. על פי גישה זו יש להקצות את המשאבים באופן שווה לתלמידים בעלי יכולות שונות.
האופי השוויוני של מדיניות חינוכית זו בא לידי ביטוי בכך שהיא מתעלמת מהבדלים כמו מין, דת, גזע, לאום ומעמד כלכלי[3].
אחת המתקפות החריפות ביותר על המריטוקרטיה החינוכית כסוג של "אחיזת עיניים" המובילה לשיעתוק מעמדי, הציע הפילוסוף הישראלי חן למפרט בספרו Meritocratic Education and Social Worthlessness אשר פורסם באנגליה ובארצות הברית בסוף 2012. על פי למפרט, רעיון המריטוקרטיה כאשר הוא מיושם במדיניות חינוכית, אינו אלא דרוויניזם חברתי בתחפושת של שוויון הזדמנויות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Khen Lampert, Meritocratic education and social worthlessness, Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Palgrave Macmillan, 2013, ISBN 978-1-137-32488-7
- Lorenzo Ieva, Fondamenti di meritocrazia, Roma: Europa, 2018, ISBN 978-88-9384-875-6
- Michael J. Sandel, The tyranny of merit : what's become of the common good?, First edition, New York, 2020, ISBN 0-374-28998-0
- Jane Burbank, Empires in world history : power and the politics of difference, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2010, ISBN 978-0-691-12708-8
- Joseph F. Kett, Merit : the history of a founding ideal from the American Revolution to the twenty-first century, Ithaca: Cornell University Press, 2013, ISBN 0-8014-6767-5
- The Princeton encyclopedia of American political history, Princeton: Princeton University Press, 2010, ISBN 978-1-4008-3356-6
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ החלטות האקדמיה בישיבתה האחרונה (אייר תשפ"ב, מאי 2022), באתר האקדמיה ללשון העברית, 9 ביוני 2022
- ^ Michael Young, Comment: Down with meritocracy, the Guardian, 2001-06-29 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 יוסי, י' (2005). הזדמנות למה? "תפוז" – כתב עת פדגוגי לחדשות ויזמות, משרד החינוך.
- ^ היימן, ט' (2004). הכיתה המשלבת: עמדות מורים כלפי תלמידים עם וללא לקות למידה דפים, (38), 152-165.
