מרגרט הקדושה

לידה	1045 באראניה, הונגריה
פטירה	16 בנובמבר 1093 (בגיל 48 בערך) אדינבורו, ממלכת סקוטלנד
מדינה	ממלכת אנגליה, ממלכת סקוטלנד
מקום קבורה	מנזר דנפרמליין
בן או בת זוג	מלקולם השלישי, מלך סקוטלנד (1069–?)

מרגרט הקדושה או מרגרט מוסקס (בגאלית סקוטית: Naomh Maighréad, בסקוטית: Saunt Marget;‏ 1045 – 16 בנובמבר 1093) הייתה נסיכה אנגלייה ומלכה רעיה סקוטית. לעיתים היא מכונה "הפנינה של סקוטנלד", מאחר שפירוש שמה ביוונית הוא פנינה.^[1] מרגרט הקדושה נולדה בממלכת הונגריה לאדוארד הגולה, בנו של אדמונד איירונסייד ומי שבילה את מרבית חייו בגלות לאחר עליית קְנוּט הגדול לכתר האנגלי, ולאָגָאתָה. מרגרט ומשפחתה חזרו לאנגליה ב-1057. לאחר תבוסתו של הרולד השני בקרב הייסטינגס ב-1066 אחיה אדגר אתלינג נבחר לרשת את כתר אנגליה, אך הוא מעולם לא הוכתר. לאחר מכן, היא ומשפחתה ברחו צפונה, ומרגרט נישאה למלקולם השלישי, מלך סקוטלנד בשלהי 1070.

מרגרט, שהייתה קתולית אדוקה, ייסדה מעבורת^{[דרושה הבהרה]} החוצה את לשון הים של פורת' (דרום-מזרח סקוטלנד), לטובת עולי-הרגל למנזר הקדוש אנדרו. מרגרט הייתה אימם של שלושה ממלכי סקוטלנד (או ארבעה, אם כוללים בספירה את המלך אדמונד מסקוטנלד, ששלט במשותף עם דודו דונלד השלישי) ושל מלכה רעיה של אנגליה (אנ'). על פי "חייה של מרגרט הקדושה, מלכת הסקוטים" (Vita S. Margaritae (Scotorum) Reginae), מרגרט נפטרה בטירת אדינבורו ב-1093, ימים ספורים לאחר שקיבלה את ההודעה על מותו של המלך בקרב.

ב-1250 מרגרט הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי ושרידיה נקברו מחדש במנזר דנפרמליין בדנפרמליין, אך הם אבדו לאחר הרפורמציה בסקוטנלד. מרי, מלכת הסקוטים הקתולית החזיקה בחזקתה את ראשה של מרגרט בשלב מסוים, ולאחר מכן הוא הועבר למשמורת מסדר הישועים בצרפת, אך גם הוא אבד במהלך המהפכה הצרפתית.

מרגרט הייתה בתו של הנסיך האנגלי הגולה אדוראד וזוגתו אָגָאתָה, ונכדתו של המלך אדמונד איירונסייד. לאחר מותו של אדמונד ה-1016, קְנוּט שלח את אדוראד התינוק ואת אחיו לחצרו של אולוף סקטקונונג, מלך שוודיה, ולבסוף הם עשו דרכם לקייב (באותה תקופה, חלק מנסיכות קייב). לאחר שבגר, הוא נדד להונגריה, והיה מתומכי עלייתו של המלך אנדרו לשלטון ב-1046. מוצאה של אָגָאתָה שנוי במחלוקת. מרגרט נולדה בהונגריה ב-1045, כמו גם אחיה אדגר אתלינג ואחותה כריסטינה, וחונכה בחינוך דתי בחצר המלוכה ההונגרית.

מרגרט ומשפחתה שבו לאנגליה כאשר אביה נקרא לחצר ב-1057, מאחר שהיה יורש פוטנציאלי לכתר של אדוארד המודה חשוך-הילדים. מיד עם הגעתם לחופי אנגליה אביה נפטר, בין אם בדרך הטבע או כתוצאה מהרעלה, ומרגרט בת ה-12 המשיכה עם יתר משפחתה לחצר, היות שאחיה נהפך כעת ליורשו של אביו, ובשל כך ליורש פוטנציאלי לכתרו של אדוראד המודה. כאשר אדוארד המודה נפטר לבסוף בתחילת ינואר 1066, הרולד השני נבחר למלך, כשאחת האפשרויות שהוצגו להעדפתו על פני אחיה של מרגרט, היא גילו הצעיר באותה תקופה. לאחר תבוסתו של הרולד בקרב הייסטינגס בשלהי 1066, אדגר ניסה לשוב ולהיבחר למלך, אך כאשר הנורמנים התקדמו ללונדון, הוִיטֶנָגֶמוֹט הסגירו את אדגר לויליאם הכובש, שלקח אותו לנורמנדי. ב-1068 חזר אדגר לאנגליה וכל המשפחה ברחו לרוזנות נורת'מבריה.

על פי המסורת, אָגָאתָה החליטה לעזוב את נורת'מבריה ב-1068 עם ילדיה לשוב לאירופה, אך סערה הסיטה את ספינתם מהמסלול והיא נסחפה צפונה לממלכת סקוטלנד, שם מלך סקוטנלד מלקולם השלישי העניק להם מקלט. המקום שבו הספינה נטרפה נקרא כיום "תקוותה של מרגרט הקדושה" (אנ') (כיום חלק מאיי אורקני). ההיסטוריונים חלוקים לגבי שנת המפגש עם מלקולם. לפי סימון מדרהאם (אנ'), היסטוריון בן המאה ה-12, ייתכן שמרגרט לא פגשה את המלך מלקולם לפני 1070, עד לאחר הנהירה לצפון (אנ') של ויליאם הכובש. מקורות אחרים מציינים כי פגישתם הראשונה התקיימה כבר ב-1059. לפי אורדריקוס ויטליס, אחת מפעולותיו הראשונות של מלקולם לאחר הכתרתו למלך סקוטלנד הייתה יציאה למסע לחצרו של אדוארד המודה ב-1059 בכדי לארגן את חתונתו עם "קרובתו של אדוארד, מרגרט, שהגיעה לאנגליה שנתיים קודם לכן מהונגריה". אם האירוסין אכן אורגנו כבר ב-1059, הן לא כובדו, ולפי ויטליס זו הסיבה לפלישת סקוטלנד לנורת'מבריה ב-1061, כאשר לינדיספרן (Lindisfarne) נבזזה.

מלקולם השלישי היה אלמן באותה עת עם שני ילדים, דונלד ודאנקן, וייתכן כי רצה להינשא לאחת מאחרונות השורדים ממשפחת המלוכה האנגלו-סקסונים המקורית (מצאצאיו של אלפרד הגדול). החתונה של מרגרט ומלקולם התקיימה ב-1070.^[2] לאחר מכן מלקולם ביצע מספר פשיטות נוספות לנורת'מבריה כדי לחזק את טענותיו של גיסו החדש אדגר לכתר האנגלי, אך לפעולות אלו ניכרה השפעה מועטה בלבד.

מדיה וקבצים בנושא מרגרט הקדושה בוויקישיתוף