מרב שין בן-אלון (נולדה ב-31 באוקטובר ב-1965) היא אמנית רב תחומית העוסקת ברישום, ציור, מיצב וכתיבה.
עבודותיה מתאפיינות בגישה רדוקטיבית השואפת לבטא תוכן רגשי במינימום אמצעים ועוסקות בתכנים של מגדר וטראומה תוך ביקורת על נרטיבים חברתיים מושתקים.
ב־2020 יצא לאור ספרה 'חמש רגליים'. נובלה גרפית, ספר אמנית, ספר מתח ועבודת אמנות בפורמט של ספר. הסיפור המרכזי של הנובלה עוסק בתהליך חשיפתו של סוד משפחתי. דרך ייצוגי השפות והזמנים השונים, נגלה הפער בין הנראה לנאמר, בין הנתפש לבלתי נתפש, בין האמת לשקר עד לקריסה בתפישת המציאות. שהם סמיט, עורכת הספר נתנה לסוגה החדשה הזו שם: "נובלה פוליגרפית".
ביוגרפיה
מרב שין בן-אלון נולדה וגדלה בתל אביב שם היא חיה ועובדת כיום. אמנית רב תחומית אשר עוסקת בציור, רישום, כתיבה ומיצב. בוגרת בהצטיינות של המחלקה לאמנות ב"בצלאל" (1990), לימודי אמנות ב"ניו יורק סטודיו סקול" (1991) ותואר שני בהצטיינות בתוכנית הבינתחומית בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב (2013).
שין בן-אלון הציגה בתערוכות קבוצתיות במקומות הבאים:
ב Xpon-art, המבורג (2019)
ב Lewisham ArtHouse, לונדון (2018)
ב NordArt, גרמניה (2016)
בMark Rothko Art Cenyre, לטביה (2015)
במוזיאון תל אביב לאמנות (2015)
במוזיאון חיפה לאמנות (2013)
במוזיאון פתח תקווה (2011)
במוזיאון ישראל (2006)
במשכן לאמנות בעין חרוד (2003)
במוזיאון וואטרי בטוקיו, יפן (2000)
בגלריה זניט בקופנהגן (1996)
הציגה תערוכות יחיד נבחרות במקומות הבאים:
בגלריית הקיבוץ בתל אביב (2015)
בגלריה בתיאטרון תמונע (2005)
גלריה נחשון (2003)
בגלריה בורוכוב בתל אביב (1996)
פרסים והוקרה
זכתה בשני פרסי הצטיינות במהלך לימודי התואר הראשון (1988, 1990)
זכתה במלגת קרן תרבות אמריקה ישראל (1989)
תמיכה בהוצאת קטלוג אמנות, קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות, תל אביב (2003)
זכתה פעמיים בפרס 'עידוד היצירה' של משרד המדע התרבות והספורט (2005, 2014)
השתתפה בתוכניות שהות אמן ב'מרכז מארק רותקו' בדאוגפילס לטביה ובתוכנית שהות אמן ב'אמנות אדריכלות ערד' (2015)
מענק תמיכה בהקמת תערוכה, בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית ת"א-יפו וקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל אביב (2014, 2018)
הזמנה לשהות אמן ותערוכה, גלריה K70, לובק גרמניה (2018)
מענק תמיכה מ'מפעל הפיס' לנובלה הגרפית 'חמש רגליים' (2018)
מענק תמיכה מ'הקרן ליוצרים עצמאיים' מיסודו של משרד התרבות והספורט לנובלה הגרפית 'חמש רגליים' (2019)
למדה אמנות ב"ניו יורק סטודיו סקול" בניו-יורק (1991)
סיימה תואר שני בהצטיינות בתוכנית הבינתחומית בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב (2013).
פעילותה האמנותית
ציור 1990-2000
מתום לימודיה במחלקה לאמנות בבצלאל ב-1990 ובמהלך 10 השנים שלאחר מכן התמקדה יצירתה בציור[1]. בשנים אלו עבדה בעיקר בשמן על בד בפורמטים שונים כשנושאי העבודה עוסקים בזהות, נשיות ואובדן. הדימויים בתקופה זו עוסקים בגוף תוך התייחסות למקטעים ממנו. דימויים בולטים הם השד או הטבור העוסקים בחוויית מות האם ובצלקת של הפרידה ממנה. דימויים ריאליסטיים אלו מתאפיינים בצבעוניות מונוכרומטית של אפורים בלבד. לקראת סוף שנות התשעים מופיעים דימויים של עור ובהם צלקות, חתכים ופצעים והצבעוניות הופכת ליותר ריאליסטית.
מדיה מעורבת 2000-2002
בשנת 2000, עשור לאחר סיום לימודיה בבצלאל הפסיקה שין בן-אלון לצייר. התחושה שהציור אינו מהווה עבורה כלי ביטוי מספק יצר צורך לחפש אחר אמצעי עבודה חדשים. שין בן-אלון התחילה לעבוד עם חולצות ישנות, מתחה אותן על מסגרות הציור מצידן הפנימי ולאחר מכן סרקה אותן לעבודות הדפס. סדרה זו נקראה 'תפרים'.
בנוסף באותה תקופה החלה האמנית לכתוב. הכתיבה החלה להופיע על הקירות בסטודיו ובהמשך בחללי תצוגה שבהם יצרה מיצבים תלויי מקום.
מיצבים 2002-2012
החל משנת 2002 ובמשך עשור התמקדה יצירתה של שין בן-אלון במיצבים תלויי מקום. העבודות, שנוצרו לחללים שונים, עסקו בדיאלוג בין החלל, הטקסט והאריגה של מערכת הדימויים לכלל מהלך אחד שמטרתו להכתיב את הכוריאוגרפיה של הצופה בחלל.
מרבית המיצבים בתקופה הזו נקראו 'מיצבי-טקסט' וכללו טקסטים סיפוריים שנכתבו על ידי האמנית. מיצבים אלו נבנו בחלל ובהשראתו ועם תום התערוכה הוסרו או נמחקו. המיצבים הוצגו בתיאטרון תמונע, במשכן לאמנות בעין חרוד, בגלריה נחשון בקיבוץ נחשון, בגלריה באום אל פחם, בגלריה העירונית ברחובות, במרכז ההנצחה בטבעון ועוד.
באותה תקופה וכחלק בלתי נפרד מהתמקדותה בעבודות מיצב אצרה שין בן-אלון במשך שלוש שנים את הגלריה בתיאטרון תמונע; חלל תצוגה לא קונבנציולי שם יצרה את "פרויקט פסאז' " סדרת תערוכות שבה הוזמנו אמנים להתייחס לחלל הגלריה שאיננו קובייה לבנה אלא חלל מעבר.
רישום (2012-2015)
החל משנת 2012 התמקדה עבודתה ברישום על נייר תוך שימוש בטכניקות שונות כגון צבעי מים, טושים ועטים. חלק מרכזי בעבודה כלל עבודה בספרי סקיצות. פעולת הרישום היומיומית בספרים קשרה בין פרקטיקת הציור לזו של הכתיבה ויצרה יומן המבוסס על כלכלת דימויים דו-כיוונית שבה דימויים שצולמו או נלקחו ממקורות אינטרנטיים ונשמרו במצלמת האייפון, היוו בסיס לרישומים שהפכו תוך זמן קצר לפרויקט ברשתות החברתיות. בתערוכת היחיד 'חמישה קירות' (2015) שהוצגה בגלריית הקיבוץ הציגה מיצב רישומים שהיה מבוסס על דיאלוג בין דורי עם התערוכה 'חמישה צעירים' שהוצגה בגלריה בשנות השבעים ושוחזרה שם בשנות התשעים.
כתיבה
בשנים 2005–2012 פרסמה ברשת בלוג בשם פרוססיה, בלוג שעסק בתהליכי יצירה.
בשנים 2013–2012 כתבה מאמרים באנטייטלד[2] מגזין קבוצתי על עיצוב ואמנות, ובמעקבים[3] טור ראיונות בערב רב על הרשתות החברתיות כחללי תצוגה אלטרנטיביים.
בשנת 2015 פרסמה dBook ספר אמן בהוצאה עצמית ובמהדורה מוגבלת הכוללת 50 רישומים מתוך ספרי הסקיצות שלה שנעשו בשנים 2013–2014.
