מעבד מזון הוא מכשיר מטבח לעיבוד מזון, המשמש לפעולות חוזרות ונשנות בתהליך הכנת המזון. כיום משתמשים במונח, ברוב המקרים, לתיאור מכשיר חשמלי, אולם בנמצא גם מכשירים ידניים הנקראים בשם זה.
מעבדי מזון דומים במידה רבה לממחים (בלנדר). ההבדל המרכזי הוא שבמעבדי מזון מותקנים סכינים ודיסקים הניתנים להחלפה במקום להב קבוע. בנוסף, הקערות שלהם רחבות ונמוכות יותר, בצורה המתאימה יותר לעיבוד מזון מוצק או מוצק למחצה. בדרך כלל אין צורך להוסיף הרבה נוזלים בהפעלת המעבד, בניגוד לממחה, הדורש כמות מסוימת של נוזלים כדי לעבד את חלקי המזון סביב להביו.
הרעיון של מכונה לעיבוד מזון נהגה לראשונה על ידי איש מכירות של חברת קייטרינגצרפתית בשם פייר ורדן. ורדן שם לב לזמן הרב שהשקיעו לקוחותיו במטבח בקיצוץ, כתישה וערבוב של מזון. הוא פיתח פתרון פשוט ויעיל, קערה עם להב מסתובב בבסיסה. ב-1960 הרעיון התפתח לחברה בשם "רובוטקופ" (Robot Coupe) שיצרה את מעבד המזון הראשון לתעשיית ההסעדה. בסוף שנות ה-60 פותח מעבד מזון עם מנוע אינדוקציה מסחרי. בשנת 1972 הופיע מעבד מזון לשוק הביתי. מעבד המג'ימיקס הופיע בבריטניה ב-1974, עם הדגם R1,1800[1].
הממציא והמהנדס האמריקאי קארל סונטהמייר פיתח את מעבד המזון בארצות הברית בתחילת שנות ה-70, בהשראת העיצוב של הבלנדר התעשייתי של רובוטקופ. ב-1973, שווק מעבד המזון הביתי הראשון בצפון אמריקה תחת המותג קוסינארט (Cuisinart).
עיצוב והפעלה
בבסיס המעבד מותקן מנוע המסובב ציר הינע אנכי. קערה, העשויה בדרך כלל מפלסטיק שקוף וכוללת מכסה מתפרק עם פתח הזנה בצורת צינור דרכו ניתן להכניס מזון למעבד, מולבשת על הציר. ניתן לחבר להבי חיתוך שונים אל הציר, כך שהם מותקנים קרוב לתחתית הקערה. ניתן לחבר, לחלופין, דיסקות פריסה וגירור הפועלות קרוב למכסה הקערה. ניתן למצוא היום מעבדי מזון רבים המגיעים עם תוספות כגון מקצף, דיסקית להכנת צ'יפס, להב ערבול ועוד.
ניתן להכניס מזון למעבד דרך פתח ההזנה בזמן קיצוץ, מעיכה או קיצוץ. הפתח משמש גם כצינור לחיתוך, או כתישה כנגד הדיסקות המתאימות. עם המעבד מגיע דוחסן המתאים בגודלו לפתח ההזנה ומגן על האצבעות.
ברוב מעבדי המזון המודרניים קיים התקן בטיחות המונע מהמנוע להסתובב אם הקערה לא מונחת היטב במקומה או אם המכסה אינו מחובר לקערה כהלכה.
