המונח "Winter Journey" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו Winter Journey (סרט, 2013).

מסע החורף (בגרמנית: Winterreise) הוא מחזור של פואמות מאת וילהלם מילר, הידוע בעיקר כמחזור השירים לקול ולפסנתר שהלחין פרנץ שוברט (מס' 911 ברשימת דויטש. מחזור השירים יצא לאור כאופוס 89 בשנת 1827. "מסע החורף" הוא אחד משני מחזורי השירים הגדולים שחיבר שוברט לפואמות של מילר ונכתב אחרי הטוחנת היפה (Die schöne Müllerin), אופוס 25, D 795 משנת 1823. שני המחזורים נכתבו במקור לקול טנור, אבל במקרים רבים עושים בהם טרנספוזיציה לטווח קול אחר - תקדים שקבע שוברט עצמו. שתי היצירות הללו ניצבות, מבחינת קנה המידה, הלכידות והעוצמה הדרמטית, האחידות המוזיקלית והספרותית והתביעות שהן מציגות לפרשניהן, בליגה משלהן בסוגת מחזורי השירים. למעשה, אף כי המחזור של בטהובן, "לאהובה הרחוקה" (An die ferne Geliebte) קדם לו לפרסום, ב-1816, לשני מחזורי השירים של שוברט שמור המקום הראשון בתולדות הסוגה, כמו ללידר של שוברט בכלל.^[1]

כתב היד של היצירה שמור בספרייה והמוזיאון על שם מורגן (The Morgan Library & Museum) בניו יורק.

"מסע החורף" חובר בשני חלקים, שכל אחד מהם מכיל שנים-עשר שירים, המוזיקה לקבוצה הראשונה הושלמה בפברואר 1827 והשנייה באוקטובר 1827. הם גם יצאו לאור בשני חלקים, בהוצאת הסלינגר, בינואר 1828 ובדצמבר של אותה שנה, אחרי מות שוברט. מילר, משורר, חייל וספרן קיסרי בדסאו, מת ב-1827 בגיל 33, וכנראה לא שמע מעולם את המחזור הראשון וודאי לא את השני. "הטוחנת היפה" מ-1823 תפס מקום מרכזי ברפרטואר הביצוע ושיתוף הפעולה של שוברט עם ידידו, זמר הבריטון יוהאן מיכאל פוגל, שהביא את שוברט ואת שיריו אל הרבה בתים שוחרי מוזיקה, גדולים וקטנים, במסעותיהם ברחבי אוסטריה באמצע שנות ה-20' של המאה ה-19.

פוגל, איש ספר ופילוסוף, בקיא בקלאסיקה ובשפה האנגלית, ראה בשירי שוברט "פרי השראה שמיימית לאמיתה, ביטוי של ראיית נולד מוזיקלית." שוברט מצא את שתים-עשרה הפואמות הראשונות, שהוכתרו בשם "מסע החורף", באלמנך (Taschenbuch: Urania), שיצא לאור בלייפציג בשנת 1823. אחרי שהלחין אותם, בפברואר 1827, גילה את סדרת השירים המלאה בספרו של מילר מ-1824, בשם "פואמות מכתבים לאחר המוות של נגן קרן נודד", שהוקדש למלחין קרל מריה פון ובר (הסנדק של בנו של מילר, פ. מקס מילר), "כערובה לידידותו והערצתו". ובר מת ב-1826. ב-4 במרץ 1827 הזמין שוברט חבורת ידידים למעונו בכוונה לשיר את קבוצת השירים הראשונה, אבל הוא לא היה בבית בבואם והאירוע נדחה למועד מאוחר יותר באותה שנה, אז בוצע המחזור בשלמותו.

בין המהדורות של 1823 ל-1824 הכניס מילר שינויים קלים בטקסטים, אך הוסיף ושינה (עם הוצאת 12 הפואמות הבאות) גם את סדר הצגתם. מחמת שני שלבי ההלחנה, משמר סדר השירים במחזור של שוברט את שלמות המחזור של שתים-עשרה הפואמות הראשונות שיצאו לאור. במהדורה המלאה של הספר היה הסדר שקבע מילר כדלקמן: Gute Nacht; Die Wetterfahne; Gefrorne Thränen; Erstarrung; Der Lindenbaum; Die Post; Wasserfluth; Auf dem Flusse; Rückblick; Der greise Kopf; Die Krähe; Letzte Hoffnung; Im Dorfe; Der stürmische Morgen; Täuschung; Der Wegweiser; Das Wirthshaus; Das Irrlicht; Rast; Die Nebensonnen; Frühlingstraum; Einsamkeit; Mut!; Der Leiermann אם כן, סדר השירים של שוברט היה צריך להיות 5-1, 13, 8-6, 21-14, 10-9, 23, 21-11, 22, 24.

קבוצת השירים המקורית של שוברט נחתמה אם כן בקדנצה הדרמטית של Das Irrlicht, ‏, Rast, ‏ Frühlingstraum ו-Einsamkeit, והרצף השני נפתח ב-Die Post. הדרמטיות נובעת מכך, שהחצי הראשון מתחיל בעזיבת בית האהובה, והחצי השני מספר על ייסורי התקווה המתעוררת והנתיב להשלמה.

ב"מסע החורף" מרומם שוברט את תפקיד הפסנתרן לחשיבות שווה לזו של הזמר. מקצבי הפסנתר מבטאים בהתמדה את הלכי הנפש של המשורר, כמו המקצב הבולט בייחודו של Auf dem Flusse, המבנים הסינקופטיים ב-Rückblick, קטעי הטרמולו הדרמטיים ב-Einsamkeit, אשכולות הצלילים המנצנצים של Irrlicht או ההטעמות החדות ב-Der Stürmische Morgen. הפסנתר מספק אפקטים עשירים בדימויי הטבע של הפואמות, קולות היסודות, היצורים החיים ונושאי הפעילות, הסופה המסתערת, הרוח המייבבת, המים המפכים מתחת לקרח, שירת הציפורים, קרקורי העורבים, נביחת הכלבים, חריקת שבשבת הרוח החלודה, תרועת קרן הדואר והמלודיה החדגונית והחוזרת על עצמה של תיבת הנגינה.

נוסף לבעל הבית של שוברט, פרנץ פון שובר (Franz von Schober), כללו ידידיו של שוברט, אלה שהרבו לבוא לשוברטיאדות (המפגשים המוזיקליים שלו) את אדוארד פון באורנפלד ( Eduard von Bauernfeld), יוזף פון שפאון (Joseph von Spaun) והמשורר יוהאן מאיירהופר (Johann Mayrhofer). הן שפאון והן מאיירהופר תיארו את תקופת חיבורו של "מסע החורף" כזמן, שבו היה שוברט שרוי בהלך נפש של מלנכוליה עמוקה, כפי שתיאר זאת מאיירהופר, "החיים איבדו את ורדיותם והחורף ירד עליו." שפאון מספר, ששוברט היה מדוכדך ומדוכא, וכאשר נשאל לסיבת הדבר ענה:

בוא היום אל שובר ואני אנגן לך מחזור של שירים מבעיתים; הם השפיעו עלי במידה, שלא התנסיתי בה עם שום שיר אחר." אז שר לפנינו, בקול מלא רגש, את כל "מסע החורף". נאלמנו דום לנוכח הלך הנפש הקודר של השירים הללו, ושובר אמר, שרק שיר אחד, Der Lindenbaum ("עץ התרזה"), מצא חן בעיניו. למשמע דבריו אלה קפץ שוברט ממקומו ואמר, "אני מרוצה מן השירים האלה יותר מכל השאר, ועם הזמן ימצאו חן גם בעיניך."^[2].

אפשר לטעון, שבקדרותו של "מסע החורף", בהשוואה לאופיו של מחזור הטוחנת היפה, יש

משום חילופי עונות, דצמבר מול מאי, וגרעין עמוק יותר של כאב, השוני בין שברון לבו של נער לזה של גבר. מיותר לחפש בתהפוכות החיים ובאירועים חיצוניים הסבר לפאתוס של "מסע החורף", כשהמלחין הוא שוברט, זה שבכוח דמיונו היוצר הצליח, בגיל 17, לקבע אחת ולתמיד את זעקתה של גרטכן במוזיקה, והמשיך לרטוט כך שנה אחר שנה במענה לכל תחינה ועתירה, ליגונם של מיניון ושל נגן תיבת הנגינה, לנוסטלגיה של מאיירהופר. אין זה מפתיע לשמוע על חזותו הרצוצה והמיוגעת של שוברט בתקופת חיבורו של "מסע החורף"; אבל לא היה זה דיכאון, אלא מעין התעלות נפש... אנו רואים אותו עוצר נשימתו ממש בשמחה נחרדת על "מסע החורף" הטראגי שלו - על המזל ששיחק לו בבחירת הנושא, על יופיו של המקרה, שהחזיר אליו את שותפו לעבודה, על אין-ספור הדימויים החדשים שקמו לחיים בשירתו, דימויי אש ושלג, מבול מים וקרח, דמעות לוהטות ודמעות שקפאו. אפשר שמלחין "מסע החורף" עלה רעב על משכבו, אבל הוא היה אמן מאושר.."^[3]

משימתו האחרונה של שוברט בחייו היה תיקון ההגהות לחלק השני של "מסע החורף", ואת מחשבותיו כשעבד על השיר האחרון, "נגן תיבת הנגינה" (Der Leiermann), חולה ומודע ללא אשליות כי זו מחלתו האחרונה, אפשר רק לשער. הוא הספיק לשמוע את כל מחזור השירים בביצועו של פוגל (שקיבל תגובה נלהבת הרבה יותר), אך לא זכה לראות את הפרסום הסופי, גם לא את דעתו של עיתון התיאטרון הווינאי.

"מילר הוא נאיבי ורגשני. הוא מציב לעומת הטבע החיצוני מקבילה של מצב נפשי סוער, שצבעיו ומשמעותו באה לו ממקבילו הטבעי. המוזיקה של שוברט נאיבית ממש כמו התבטאויותיו של המשורר; הרגשות האצורים בפואמות משתקפים באותה מידה של עמקות כרגשותיו הוא, ואלה באים לביטוי בצלילים בעוצמה כזו, שמן הנמנע לשיר או לשמוע אותם בלי להתפעם עד עומק הלב."

אלנה גרהרדט (Elena Gerhardt) אמרה על "מסע החורף", "המחזור הזה צריך לרדוף אותך ללא מנוח כדי שתהיה מסוגל לשיר אותו."

בראשית המחזור, הנווד שר על אהובתו. ככל שמחזור השירים מתפתח, עוסקים שיריו יותר ויותר בתלאות חייו כנווד דל ואביון.

1. Gute Nacht - לילה טוב

   לאור הירח בליל חורף עוזב המשורר את הבית כפי שבא אליו, זר ונוכרי. בת הבית דיברה על אהבה, ואמה ייחלה לנישואים; אבל אהבת הבת נדדה הלאה, אל אהוב חדש, והאוהב הנזנח מתגנב חרש מן הבית כשהכל ישנים, כותב "לילה טוב" על דלת ביתה של האהובה ומותיר אחריו שביל של עקבות רגליו בשלג.

2. Die Wetterfahne - השבשבת

   בלכתו הוא מביט ברוחות המסחררות את השבשבת על גג הבית, אותן רוחות המסיעות אותו משם והלאה. לו היה נותן דעתו על סימן זה להפכפכות בבואו, לא היה מצפה למצוא שם אישה עקבית ונאמנה. בתוך הבית הולמים לבותיהם כמו השבשבת, אך לא בקול רם כמותה - למה יתנו דעתם על סבלותיו, כאשר בתם עומדת להיות לכלה עשירה?

3. Gefror'ne Tränen - דמעות קפואות

   דמעות קפואות נושרות מלחייו בלכתו, אבל החזה שממנו הן עולות יוקד כל כך בלהט רגשותיו, שצריכות היו להמס כליל את קרחוני החורף.

4. Erstarrung - איבון

   לשווא הוא מחפש את עקבות רגליה בשלג, שם התהלכו קודם יחדיו שלובי זרוע בדשאים זרועי הפרחים. הוא רוצה לנשק לקרקע ולבכות עליה, עד שיוכל להמס את הקרח ולראות היכן דרכו רגליהם. אבל הפרחים מתים כולם והוא לא יוכל לקחת עמו שום זיכרון ממנה. לבו דומם ומת ודמותה קפואה בתוכו; אך אם יפשיר, תמוג דמותה היפה ותיעלם.

5. Der Lindenbaum - עץ התרזה

   הוא מגיע אל עץ התרזה שליד השער, זה שפרחיו בהירים ועליו דמויי לב; בצלו חלם חלומות רבים ויפים, ובקליפת גזעו חרת מילים של אהבה. היה זה המקום החביב עליו. עכשיו הוא חולף לידו בעיניים עצומות, אף כי הלילה שחור ואפל, אבל הענפים מאוושים אליו, "לכאן תבוא, ידיד ותיק, כאן תמצא מנוח". משב רוח מעיף את כובעו מעליו, ועוד שעות רבות הוא זוכר את העץ והוא כמו אומר לו "צריך היית למצוא מנוח כאן." זו היא הזמנה אילמת להתאבדות. (במחזור הטוחנת היפה, של אותו משורר, האוהב הדחוי מתאבד בטביעה ובמותו הוא מוצא מנוחה בנחל הידידותי.)

6. Wasserflut - מבול

   הוא ממרר בבכי ודמעותיו נושרות בשלג. עם בוא האביב יימס השלג וישטוף אל הנהר, והזרם יישא עמו את דמעותיו אל בית אהובתו.

7. Auf dem Flusse - על הנהר

   הנהר, הסואן תמיד ומבעבע, חתום עתה בעלטה קפואה ומשתרע שומם מתחת לקרח. הוא יחרות את שמה, ואת תאריך פגישתם הראשונה, בקרח באבן חדה. הנהר הוא בבואה של לבו: הוא פועם וגואה מתחת למשטח הקשה, הקפוא.

8. Rückblick - מבט לאחור

   רגליו קופאות במגפיים, שסוליותיהם שחוקות; אבל הוא משתוקק לעזוב את העיר, והוא מועד על כל אבן. העורבים מפילים את השלג על כובעו ממרזבי הבתים שבדרכו, בית אחר בית. אבל כשבא לראשונה אל עיר הפכפכת זו, שרו עפרונים וזמירים בחלונות, עצי התרזה עמדו בפריחתם, הנחלים פיכו צלולים וזכים, ועיני נערה זהרו אליו ולקחו את לבו שבי. כשהוא חושב על היום המאושר ההוא, הוא נכסף לחזור שוב בדרך המובילה אל הבית שבו היא שוכנת.

9. Irrlicht - אור מתעה

   האור המתעה הוליך אותו שולל, היטה אותו מן הדרך בחשכה; אבל הוא הרי תמיד תועה בדרכו, כי הן השמחה והן הצער אינם אלא אמצעים להטותנו מן הדרך, לאחז את עינינו. הוא הולך בנתיב במורד הגבעה הטרשי: כל הדרכים מובילות למטרתן, כל פלג זורם אל הים, וכל יגון מוליך אל הקבר.

10. Rast - מנוחה

    הוא מגיע אל צריפו של מבעיר פחמים ותשוש מן ההשתרכות הממושכת בסופת השלגים עם תרמיל כבד על שכמו, הוא שוכב לנוח. בדממת המקום הוא חש בגופו הדווה וכל פצעיו וחבורותיו כואבים.

11. Frühlingstraum- חלום אביב

    הוא חולם שהוא מהלך בכרי דשא פורחים בתוך רננת ציפורים בחודש מאי: למשמע קריאת תרנגול הוא פוקח את עיניו, אבל אין זו אלא צריחת עורב בחשיכה הקודרת. מי הוא שצייר את פרחי הכפור שהוא רואה על החלונות? הוא שב וחולם, על אהבה, על נשיקת נערה, על השמחה והאושר שבאהבה, אך קרקור העורב מעיר אותו שוב והוא מזדקף לישיבה, לבדו. הוא מנסה להירדם שוב: מתי יוריקו העלים בחלון - מתי תחבקנו שוב בזרועותיה?

12. Einsamkeit - בדידות

    הוא מהלך בדרך העמוסה, ואין איש מברך אותו לשלום. מדוע כה שלווים השמיים והעולם כה בהיר? אפילו בסופה לא היה כה בודד כפי שהוא עכשיו.

13. Die Post - הדואר

    לבו מנתר כשהוא שומע את צלילי קרן הדואר: אין בו מכתב בשבילו, אבל הוא בא מן העיר, והוא ישאל אם יש חדשות על האהובה.

14. Der greise Kopf - הראש האפור

    הכפור בשערו גרם לו לחשוב שהוא מאפיר, אבל עכשיו הפשיר הכפור ושערו עודנו שחור. הוא שמע, שיש אנשים המאפירים בן לילה מצער, אבל אף כי ידע צער, שערו לא האפיר.

15. Die Krahe - העורב

    עורב עקב אחריו כל הדרך מן העיר. האם הוא מחכה למותו, כדי שיוכל לאכול אותו? כבר לא ירחק הזמן, אדרבא, יארח לו לחברה עד סופו.

16. Letzte Hoffnung - תקווה אחרונה

    הוא משוטט בין העצים ותולה את מבטו בעלה אחד, כמו בו תלוי גורלו. זהו סמל: אם ינשור מן העץ, תאבד תקוותו. לבו שוקע, ונשמתו מבכה את אובדן הכל.

17. Im Dorfe - בכפר

    אנשים ישנים בכפר והכלבים נובחים. האנשים נמים את שנתם וחולמים על כל מיני דברים במנוחתם. אדרבא, יבריחו אותו הכלבים משם כדי שלא ינום עמם - די לו בחלומות, כל החלומות באשר הם.

18. Der stürmische Morgen - בוקר סוער

    הסערה מסיעה את העננים על פני השמיים, והשמש הלוהבת מציצה ונעלמת ביניהם. כזה הוא לבו, חורף קר וסוער.

19. Täuschung - רמיה

    אור על הדרך האפלה והקרחית עם לילה, אולי מקום חם לחסות בו, או שמא הרמיה שבפנים יפים.

20. Der Wegweiser - שלט דרכים

    תועה בשיטוטיו חסרי המנוח מעל הדרך, עודנו מבקש מרגוע. שלט דרכים ניצב תמיד לפניו, מורה אל הדרך ממנה אין איש חוזר.

21. Das Wirtshaus - הפונדק

    "פונדק הדרכים" הוא בית קברות בודד, שם הוא מקווה למצוא מנוחה לבסוף. בזרי הפרחים הוא רואה שלט אכסניה, המזמין אותו להיכנס. אך לא - כל החדרים תפוסים, והוא מוכרח להמשיך בדרכו, כפי שהוא אומר למטה הנדודים הנאמן שלו.

22. Mut - אומץ

    הרוח משיבה שלג אל פניו, אך הוא שר בקול להשתיק את הרהורי הצער, כדי שלא יוכל לשמוע אותם או לחוש בהם. בעזרת מטהו הנאמן ושירו העליז ימשיך הלאה בדרכו.

23. Die Nebensonnen - השמשות המתעתעות

    פעם זרחו לו שלוש שמשות, אבל שתיים מהן (עיני אהובתו) פנו מעליו, לזרוח על מישהו אחר, ועכשיו הוא רואה רק אחת והוא מייחל, שגם זו תעבור מעליו ותניח אותו באפלה. שמשות מתעתעות, או כלבי שמש, הוא שמה של תופעה אופטית חורפית שבה השתקפות השמש בעננים יוצרת רושם של שתי "שמשות תעתועים" בשני צידי הרקיע, מלבד השמש האמיתית.

24. Der Leiermann - איש תיבת הנגינה

    בקצה הכפר הוא מוצא את איש תיבת הנגינה, זקן ויחף, מגלגל את נעימותיו, אך אין איש נותן לו פרוטה, או מקשיב, ואפילו הכלבים רוטנים לעומתו. אבל הוא ממשיך לנגן, והמשורר חושב לחבור אליו ולחלוק עמו את גורלו.

מדיה וקבצים בנושא מסע החורף בוויקישיתוף

• כתב היד של היצירה באתר הספרייה והמוזיאון על שם מורגן.
• מסע החורף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)