המסכת נחשבת לחיבור קלאסי, בכל הקשור לאמפיריציזם, ספקנות, ונטורליזם. במבוא, יום מציג את הרעיון של הצבת כל המדע והפילוסופיה על יסוד חדש: כלומר, חקירה אמפירית של הטבע האנושי. יום, שהושפע מן ההישגים המדעיים של אייזק ניוטון בפיזיקה, ביקש להציג שיטה ניסיונית של חשיבה בחקר הפסיכולוגיה האנושית, במטרה לגלות את "היקף וכוח ההבנה האנושית". בניגוד לפילוסופים הרציונליסטים, יום טוען כי ה"רשמים" (תחושות, רגשות, ריגושים) קודמים ל"אידאות". מנגד, בספר הוא גם מציג את הבעיתיות העולה מאמפיריציזם ואת בעיית האינדוקציה והביקורת שלו על מושג הסיבתיות. לטענתו, לסיבתיות אין תוקף רציונלי אלא, האמונה שלנו כי ניתן להסיקה מתוך אינדוקציה היא תוצאה של הרגל מנטלי. בספר יום דן גם במוסר, וטוען כי אתיקה מבוססת על רגש ותשוקה ולא על סיבה. בספר עולה ספקנות גם לגבי קיום של מושגים חשובים בתולדות הפילוסופיה כמו "עצם" ו"זהות עצמית".
השפעה
בעקבות הסוגיות העולות מספר זה, התבטא עמנואל קאנט כך: "רמזו של דוד יום הוא שעוררני [...] מהתרדמת הדוגמטית, ונתן כיוון חדש לגמרי למחקרי בשדה הפילוסופיה".[2]
תרגומים לעברית
מסכת טבע האדם, חלק ראשון, מאנגלית: יוסף אור, חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ב.
