הכפר מנסורי שוכן בגובה כ-120 מטרים מעל פני הים, כ-13.5 קילומטרים דרומית לעיר צור, כ-1.2 קילומטרים מזרחית לחוף הים, וכ-5 קילומטרים צפונית-מערבית למג'דל זון.
אטימולוגיה
הכפר נקרא על שם אדם קדוש שקבור בו, ולו מקאם בבית הקברות הישן. האיש, אבראהים בן אַ֫דְהַם אל-מנצור (בערבית: إبراهيم بن أدهم المنصور), היה אחת הדמויות החשובות בזרם השיעי בשל קרבתו לאימאםג'עפר א-צאדק. הוא נדד באזור לבנון ולבסוף התיישב בעיר צור. בשנת 788 לספירה, כשהלך לעולמו, גופתו הועברה לאתר קבורה במקום שבו נמצא כיום הכפר.[1]
היסטוריה
ברישומי השלטון העות'מאני משנת 1596, המקום מופיע ככפר בשם מנסורה, בנפת תבנין שבמחוז (ליווא) צפת. היו בו 33 משקי בית, כולם מוסלמים והם שילמו מיסים על תוצרתם החקלאית ועל הכנסות מזדמנות.
בשנת 1875 כתב ויקטור גרן שיש במקום "תריסר בתים שנבנו מחומרים עתיקים, מסותתים באופן די קבוע. מקאם המוקדש ל'נבי מנצור'. בורות מים שנחצבו בסלע וכמה סרקופגים שבורים מוכיחים גם שהכפר הזה, המאוכלס כעת על ידי כמה משפחות עניות של מתואלים, יושב על מקומו של כפר [קדום] גדול בהרבה".[2]
משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל שהגיעה ב-1881 תיארה את היישוב כך: "כפר בנוי אבן, במישור, מוקף זיתים, תאנים ואדמה חקלאית. מיושב על ידי כ-50 מוסלמים. מים מבורות וממעיינות ליד החוף". הם ציינו שהיו כמה קברים חצובים ליד הכפר.[3]
במשך שלוש שנים הן הוכשרו על ידי מדענים מהאגודה הים-תיכונית הלאומית באתונה להצלת צבי הים מד-אסטס (אנ') כדי להקים תוכנית ניטור, איסוף נתונים והגנה על קיני הצבים.[5] אחת המשימות המרכזיות של ח'ליל ופאיד, יחד עם אורחיהן והמתנדבים הייתה לשמור על ניקיון החוף,[6] אך הבעיה העיקרית הייתה הדייגים המקומיים שהשתמשו בשיטות הרסניות כמו רשתות ארוכות ודיג באמצעות חומרי נפץ. מונא ח'ליל ניסתה לחנך והסביר, אך מנגד הדייגים המקומיים ירו עליה וניסו לשרוף את ביתה. עם זאת, לאחר כמה שנים, ח'ליל הצליחה לגרום להפסקת הדיג בשיטות מזיקות כאלה.[7]
