זמרים, סטודנטים, בנות, אזרחים, אורחים, עובדי נמל. עם.
מילים ומוזיקה
כרזת פרסומת לאופרה
ברומן האהבה שלו אבה פרבו מתח ביקורת על התנאים החברתיים של צרפת "האמיצה" העכשווית. באופרה הביקורת הזו פחות בולטת, העלילה מציגה דווקא פרק חטוף מחייהם של שלושת הגיבורים. פוצ'יני עצמו עבד רבות על הליברטו, ככל הנראה גם כדי שהסיפור לא יעקוב אחר האופרה של ז'יל מאסנה באותו שם.
במנון לסקו אנו מוצאים מספר שברי לחנים שניתן לשמוע באופרות המאוחרות של פוצ'יני, טוסקה ומאדאם באטרפליי. ביצירה זו התגלו שני מאפיינים של אמנות המאסטר: שפע הניגונים ותחושת אפקטים הבימתיים והתזמורתיים. בנוסף לשברי המלודיה הקטנים, ישנם קשתות מלודיות רחבות האופייניות ליצירות מאוחרות יותר של פוצ'יני.
בגבול העיר אמיין לפני בפונדק אנשי העיר משתעשעים. מכונית הדואר מגיעה ויוצאים ממנה ג'רונטה מנון ואחיו הסמל. הסמל חייב ללוות את אחותו הצעירה למנזר, אבל האביר דה גריו מתאהב בנערה במבט ראשון. בעוד לסקו מוכר את אחותו לבעל נכס עשיר וזקן תמורת מעט כסף, האביר, בעזרת חבריו הסטודנטים, מבריח את הנערה.
מערכה 2
עיצוב תפאורה של אוגו גדוצי לבכורה, למערכה השנייה.
מקום ההתרחשות: סלון יוקרתי בביתו של ג'רונטה
מנון לא הייתה יכולה לסבול את המצוקה והמחסור לצד האביר במשך זמן רב ולכן בעצת אחיה נמלטה מאהבתה ובחרה באדון הזקן העשיר. בביתו של ג'רונטה הפכה לגברת מכובדת מאוד, אך היא חלמה על אהבתה הישנה. בהזמנתו של לסקו, דה גריו מבקר את מנון, שנופלת לזרועותיו תוך שכיחה עצמית. הרגע האידילי מופרע בהופעתו של ג'רונטה, שמעיר לנערה על כך שלא מעריכה את רגשותיו, למרות שצברה כל כך הרבה מתנות. בתגובה, מנון מושיטה בלעג את מראת היד שלה מול פני האדון הזקן. ג'רונטו נשבע לנקום ואז בורח מהמקום. עד מהרה פורצת קבוצת משמר לחדרה של מנון והיא נחטפת. כלא והגלייה מחכים לה.
בנמל לה האבר, מול הכלא, לסקו ודה גריו ממתינים לשחר. הם הצליחו לשחד שומר ומקווים לשחרר את מנון. הבריחה נכשלת. בכאוס שנוצר העם יוצא לרחובות. הצבא מנסה להרגיע את המצב. הסמל קורא בזה אחר זה את שמות המורשעים כדי לעלות לספינה, כולל מנון. דה גריו מנסה לפרוץ את חומת קו החיילים כדי לשחרר את אהובתו, אך הם עומדים מולו עם הרובים שמביטים בהם. הוא מתחנן בפני רב חובל הספינה לתת גם לו לעלות על הספינה, בסופו של דבר רב החובל מתרצה ומאפשר לו לעקוב אחר אהבתו לגלות.
במדבר ניו אורלינס, מנון ודה גריו גוררים את עצמם מותשים. האביר הולך לחפש מים, אך חוזר ללא הצלחה למצוא. הנערה לא יכולה לשאת עוד את הסבל ומתה בזרועותיו של דה גריו.
לקריאה נוספת
Anthony Tommasini, The New York Times Essential Library of Opera, Times Books (Henry Holt and Company), 2004.
Julian Budden, Manon Lescaut, Grove Music Online, 2005.
Giacomo Puccini, Manon Lescaut. Full score. Milan: Ricordi, 1958.
.svg){kind=logo}