מנגו

קריאת טבלת מיוןמנגו
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: סבוננאים
משפחה: אלתיים
סוג: מנגיפרה
מין: מנגו
שם מדעי
Mangifera indica
מנגו
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 83.46 ג'
קלוריות 60 קק"ל
חלבונים 0.82 ג'
פחמימות 14.98 ג'
שומן 0.38 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 54 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.028 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.038 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 0.669 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.119 מ"ג
 ‑ ויטמין C 36.4 מ"ג
ברזל 0.16 מ"ג
סידן 11 מ"ג
מגנזיום 10 מ"ג
זרחן 14 מ"ג
אשלגן 168 מ"ג
נתרן 1 מ"ג
בטא-קרוטן 445 מק"ג
סיבים תזונתיים 1.6 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
עץ מנגו בקרלה, הודו

מנגו (שם מדעי: Mangifera indica) הוא מין של עץ טרופי, שאזור הגידול הטבעי שלו הוא באזורים הטרופיים של הודו וסין. העץ כולל כ-35 זנים, והוא המין המוכר והנסחר ביותר בסוג מנגיפרה.

עץ המנגו זקוק לסביבת גידול חמה ולהשקיה קבועה. עץ המנגו יתפתח היטב במבחר סוגי קרקע, מועשרת ברקבובית ומנוקזת היטב. קרקעות שהן עשירות ועמוקות יגדילו את היבול. רוב פרחי המנגו מתפקדים כזכר ומייצרים אבקנים שנאספים על ידי זבובים, צרעות ודבורים וחלקם דו-מיניים ומהם נוצרים הפירות. גובה העץ יכול להגיע ל-35–40 מטרים, וקוטרו ל-10 מטרים.

בהתאם לזן, פרי המנגו יכול להיות בגדלים שונים, צבעו משתנה בין צהוב, כתום ואדום וטעמו נע בין מתוק לחמוץ. במרכז הפרי גלעין אליפטי גדול המחודד בקצוותיו.

למנגו שימושים שונים מלבד אכילתו כפרי, הוא משמש כמרכיב גם בסלטים, במאפים ובקינוחים. נוסף על כך, מאכל העמבה הנפוץ במטבח הדרום-הודי עשוי ממנגו מוחמץ.

אטימולוגיה

המילה מנגו מקורה במילה בשפת המלאיאלאם "מאנה" (מלאיאלאם: മാങ്ങ; מהשורש הדראווידי עבור מנגו) דרך המילה הפורטוגזית מנגה[1][2] ודרך המילה האנגלית מנגו. השימוש הראשון המתועד במילה בשפה אירופאית הוא בטקסט שכתב חוקר הארצות האיטלקי לוּדוֹוִיקוֹ די וֶרתֶמָה באיטלקית בשנת 1510 בתור magna. המופעים המתועדים הראשונים בשפות כמו צרפתית ולטינית מאוחרת הם כנראה תרגומים של הטקסט הזה. מקורה של הסיומת o שהוספה באנגלית אינו ברור.[3]

בארץ ישראל גידול המנגו כיום הוא נרחב, בעיקר בדרום הגליל העליון ובאזור הכנרת, וענף הייצוא החקלאי הוא משגשג ביותר. כשליש מתנובת המנגו המובחר ביותר הגדל בארץ נשלח למדינות אירופה השונות, ואילו שני השלישים הנותרים מהווים כ-90% מהיקף שוק המנגו בישראל.

זנים הקיימים בישראל

  • שלי - התוצר הראשון של פרויקט ההשבחה של המנגו בארץ שהפך לזן מסחרי. נטוע בהיקף נרחב בארץ מתחילת שנות האלפיים, והוא מצליח ומגודל באופן מסחרי גם בחו"ל[4]. הוא מבשיל החל מאמצע אוגוסט והפרי מתוק, עגלגל, וללא סיבים[5]. הוא מפתח צבע יחסית מוקדם, לפני שהוא מבשיל. לכן מגדלים נוטים לקטוף אותו לפני שהוא בשל, בשלבים יחסית מוקדמים בעונה כשאין עוד הרבה מנגו לשווק, להבחיל אותו ולשווק אותו למרות האיכות הנמוכה שמתקבלת[4].
  • מאיה - זן ישראלי, אחד הזנים הוותיקים. בורר על ידי פרופסור חנן אופנהיימר בשנת 1931. אחד הזנים המסחריים העיקריים בארץ. הטעם של מאיה נחשב משובח, מתוק ומעט חמצמץ. הוא מבשיל באמצע העונה, אוגוסט ספטמבר, וחיי המדף שלו קצרים יחסית[4].
  • קיט - זן ותיק מפלורידה, מאוד פורה כבר בגיל צעיר. מבשיל יחסית מאוחר בעונה, סוף ספטמבר עד נובמבר. הפרי יחסית גדול והקליפה בצבע ירוק. אחד הזנים המסחריים העיקריים בארץ.[4]
  • קנט - זן מפלורידה, בעל עץ קטן מאוד, בתנאי הארץ נחשב לזן חצי ננסי. הפרי ביצתי וכשהוא בשל הוא בצבע ירוק עם לחי אדומה. הפרי ללא סיבים ונחשב איכותי וטעים. יש בו יחסית הרבה סוכר וטעמו חמצמץ מתוק. הפרי מבוקש מאוד באירופה ולכן הוא זן מסחרי נפוץ בארץ לייצוא[4].
  • עומר - זן של אמצע העונה, סוף יולי אוגוסט ספטמבר. הפרי בצורה ביצתית, הוא צבעוני יחסית בצבעי אדום-סגול והוא מתוק עדין, מזכיר לעיתים טעם של אננס. מבוקש מאוד לייצוא לאירופה כי הפירות בגודל יחסית אחיד והוא עמיד במיוחד לתהליכי האריזה והשיווק[4].
מנגו מזן מאיה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Mango Merriam Webster Dictionary.
    "Origin of mango: Portuguese manga, probably from Malayalam māṅṅa. First Known Use: 1582"
  2. ^ mango: definition of mango in Oxford dictionary (British & World English)
  3. ^ OED Online entry mango, n. 1. (Draft revision Sept. 2010, retrieved 13/10/2010)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 אלי תומר ויובל כהן, זני מנגו בישראל, המכון למדי הצמח - המחלקה למדעי עצי הפרי: הסיפור שנשאר, 2017
  5. ^ לכבוד יום המנגו הבינ"ל: כל מה שצריך לדעת על הפרי ויתרונותיו התזונתיים, באתר מעריב, ‏2023-07-21