רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
מישל דרוקר נולד בימי מלחמת העולם השנייה, בעיירה ויר (Vire) במחוז קלבדוס שבצרפת. אביו, אברהם דרוקר, רופא, הוא יליד דוידני על יד צ'רנוביץ, בצפון החבל בוקובינה אז נחלת הכתר האוסטרי במסגרת אימפריה האוסטרו-הונגרית, שעברה אחר כך לידי רומניה וכיום היא חלק מאוקראינה. אמו, לולה שאפלר, נולדה בווינה. שניהם היגרו לצרפת בשנת 1925 וקיבלו אזרחות צרפתית בשנת 1937. האב התיישב כרופא כפרי במחוז קלבדוס, בהתחלה בסן-סבר, אחר כך בוויר. בתקופת משטר וישי נעצר בסן-סבר בעקבות הלשנה, הוחזק בקומפיין ואחר כך במחנה הריכוז דראנסי בו עבד כרופא הראשי של המחנה. הוא הצליח לשרוד ושוחרר אחרי שנתיים, באוגוסט 1944[1]. בשנת 1942 נעצרו אמו (בהריון עם בנה השני, מישל, בבטנה) ואחיו הבכור על ידי קצין גסטפו בתחנת הרכבת של העיר רן. הם ניצלו בזכות התערבותו של האדם שחיכה להם בתחנה (אותו לא הכירה), בשם פייר לֶה לֶה Pierre Le Lay (אביו של התעשיין פטריק לה-לֶה) שטען בפני הקצין שמדובר באשתו ובבנו. אחייניתו היא השחקנית הצרפתייה, לאה דרוקר(אנ').
קורות חיים וקריירה תקשורתית
דרוקר החל קריירה עיתונאית בשנת 1965 ככתב ופרשן ספורט ברשות השידור הצרפתית ORTF. בין השנים 1965–1973 הגיש את מדור הספורט של יומן הטלוויזיה ושימש כפרשן רשמי של אירועי כדורגל, לרבות משחקי גביע העולם בכדורגל. אחרי שהפגין יחד עם עיתונאים אחרים בעת האירועים הפוליטיים בצרפת במאי 1968 הורחק זמנית משידורי הספורט, ובהתאם להצעת המפיקה מישל ארנו, החל להנחות תוכניות ארוח ובידור. בשנת 1972 הנחה גם את התוכנית "Sport en fête" (הספורט חוגג) בערוץ הממלכתי ORTF.
למרות שהמשיך לסקר משחקי כדורגל מרכזיים בטלוויזיה עד לשנת 1986, פנה דרוקר יותר ויותר להנחיית תוכניות בידור שונות בטלוויזיה. התפרסם בגישתו הנימוסית, המחוייכת והמתונה ביחס למרואייניו מקרב הידוענים הצרפתיים. עם התוכניות שהנחה נמנות:
Les rendez-vous du Dimanche (ה"ראנדה-וו" של יום ראשון)
Stars 90
Ciné Stars (כוכבי קולנוע)
Faites la fête ou encore (חגיגה ועוד)
Drucker and co
Champs-Élysées (שאנז-אליזה)
Studio Gabriel
Drôles de stars (איזה מין כוכבים)
Ces Stars
תוכניות אלה הביאו לו פופולריות רבה.
בערוץ RTL (לוקסמבורג) הנחה בין השנים 1974 - 1976 את התוכנית RTL c'est vous" - RTL" (RTL זה אתם), ואחר כך בין השנים 1976 - 1982 את התוכנית "La Grande Parade" (המצעד הגדול). בין השנים 1983 - 1987 הנחה את "Studio 1" בערוץ Europe 1. החל מספטמבר 1998 הנחה והיה שותף בהפקה של התוכנית "Vivement dimanche" (יום ראשון במצב רוח) כל יום ראשון אחרי הצהרים בערוץ "פראנס 2" - France 2 ו-TV5 Monde.
בנובמבר 2010 חידש את התוכנית "Champs-Élysées" בערוץ France 2.
אשתו היא דני סוואל, שחקנית עבר צרפתייה. לזוג בת מאומצת ילידת הודו-סין. אחיו הבכור, ז'אן דרוקר, היה מבכירי ערוצי הטלוויזיה בארצו. אחיו הצעיר, ז'אק, הוא רופא, מומחה ידוע באפידמיולוגיה ובריאות הציבור. אחייניותיו הן לאה דרוקר, שחקנית, ומארי דרוקר, עיתונאית ואשת טלוויזיה. ב"פראנס 2" וב"פראנס 3" הנחה ערבי השנה החדשה, טקסי פרסי "מולייר" (בתחום התיאטרון) ו"סזאר" (בתחום הקולנוע - ה"אוסקר" הצרפתי), "ויקטואר דה לה מוזיק" (בתחום המוזיקה) והחל משנת 2006 את "Tenue de soirée ("חליפת ערב"). בשנת 2005 הגיש את התוכנית הצרפתים הדגולים ביותר.
בחייו הפרטיים מישל דרוקר אוהב לרכוב על אופניים ולהטיס את מסוקו הפרטי. ניהל יחסי חברות עם הזמר קלוד פרנסואה, שהכניס אותו לסודות במת הבידור, הזמר מישל סרדו היה אורח קבוע בהרבה מתוכניות הטלוויזיה שבהנחייתו, הזמר ז'אן פרה ואחרים.
^בנז'מן שאצמן, יומנו של אסיר - קומפיאן, דראנסי, פיטיווייה - זכרונות ומכתבים, הוצאת לה מנוסקרי, 2005, 497 ע'. Benjamin Schatzman - Le journal d'un internéCompiègne, Drancy, Pithiviers - Souvenirs et lettres Ed.Le Maunscrit 2005 p497
