מירי רוזובסקי

מירי רוזובסקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 במרץ 1967 (בת 57)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, עורכת ספרותית, מוציאה לאור
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ירושלים (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מירי רוזובסקי (נולדה ב-8 במרץ 1967) היא סופרת, עורכת, מוציאה לאור ישראלית. כלת פרס ירושלים לספרות יפה.

ביוגרפיה

מירי רוזובסקי נולדה וגדלה בירושלים, למדה בבית הספר התיכון גמנסיה רחביה.

למדה ספרות ותיאטרון באוניברסיטה העברית ותסריטאות בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. רוזובסקי היא דוקטור לפילוסופיה, עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בהיבטים פסיכואנליטיים של תהליכי כתיבת בדיון, במסגרת התוכנית לתרבות ופרשנות באוניברסיטת בר-אילן.

עבדה כעיתונאית במעריב ובחברת החדשות. כתבה תסריטים עבור ערוץ הילדים וטלעד.

מחברת רבי המכר "אותה האהבה, כמעט" ו"פעם בחיים", הרומן "כמו לשבור אור" וקובץ הסיפורים "כל הדרך הביתה ועוד סיפורים". כתבה את סדרת ספרי הילדים "רוני מקרוני" ואת ספרי הילדים "ילדה עם כנפיים" ו"כולם פה עכשיו".

ראש התמחות הכתיבה בבית הספר להפתחות מקצועית, מכון מופ"ת,[1] עמיתה בינתחומית ומלמדת במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.[2]

ב-2021 הקימה עם אורנה לנדאו את שְׁתַּיִם בית הוצאה לאור.[3] ב-2024 לאחר פרישתה של לנדאו, הרחיבה את ההוצאה למחלקות נוספות בשיתוף מוריה דיין קודיש, העורכת הראשית: סדרת ילדים בעריכת אורית גידלי, סדרת שירה בעריכת לי ממן, ועוד.

רוזובסקי מתגוררת בתל אביב. אם לשלושה. אחיה הוא הליטיגטור איל רוזובסקי.[4]

ספריה

פרסים

  • פרס ירושלים לספרות יפה (1999)
  • פרס לסיפורת צעירה ע"ש יצחק וטובה וינר (2000).

קישורים חיצוניים

אודות

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר מירי רוזובסקי-ראש ההתמחות
  2. ^ מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו | Tel Aviv Institute for Contemporary Psychoanalysis
  3. ^ שירי לב-ארי, "ההוצאות הגדולות הפסיקו לטפח סופרים", באתר כלכליסט, 19 באפריל 2021
  4. ^ אלה לוי-וינריב, ‏עו"ד איל רוזובסקי: "אנחנו עם ליטיגטיבי, הישראלים אוהבים להתעמת", באתר גלובס, 17 ביולי 2009
  5. ^ יעל דר, ואם זה לא חמלה, אז מה זה?, באתר הארץ, 14 במאי 2001
  6. ^ ביקורות:
    טלי שמיר‏, הסובלת, באתר וואלה, 8 במאי 2002
    ערן בר-גיל, החיים קשים, הכתיבה טובה, באתר הארץ, 14 במאי 2002
    מירי פז, ‏קוראת לשקר בשמו, באתר גלובס, 21 בפברואר 2002
  7. ^ יעל דר, רחוק מלהמריא, באתר הארץ, 23 בפברואר 2004
  8. ^ טלי גולדשמיד, החברות הנשית, על כוחה ושרידותה, אך גם על האכזבות והקנאה שבה, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2005
  9. ^ רותה קופפר, מה אמרו בחוג של ההורים, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2006
  10. ^ עמיה ליבליך, פרקי אבות | "פעם בחיים", באתר הארץ, 24 ביוני 2009
  11. ^ רבקה קרן, "כל הדרך הביתה ועוד סיפורים" מאת מירי רוזובסקי | מה שקרה אולי לא באמת קרה, באתר הארץ, 15 ביוני 2011
  12. ^ אתר למנויים בלבד גפי אמיר, "כמו לשבור אור": מנאז' א־טרואה ספרותי, באתר הארץ, 16 במאי 2017