מירזה דליבאשיץ' (בבוסנית: Mirza Delibašić; 9 בינואר 1954 – 8 בדצמבר 2001) היה כדורסלן ומאמן כדורסל בוסני.
דליבאשיץ' נבחר לאחד מ-50 הכדורסלנים הגדולים בתולדות פיב"א ב-1991, והוכנס להיכל התהילה של פיב"א ב-2007. בשנת 2008 נבחר לאחד מ-50 התורמים הגדולים ליורוליג. הוא נחשב לאחד הקלעים הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורסל האירופי.
ראשית חייו
דליבאשיץ' נולד בטוזלה, הרפובליקה הסוציאליסטית של בוסניה והרצגובינה, שהייתה חלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.[1] מירזה הצעיר החל דווקא בטניס והצטיין בו, אך בגיל ארבע עשרה עבר לכדורסל.
קריירת מועדונים
דליבאשיץ' החל את הקריירה שלו בסלובודה טוזלה. ב-1971 חתם בבוסנה סרייבו, אותה הוביל לזכייה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בעונת 1978/1979.
לאחר שעזב את בוסנה, עבר דליבאשיץ' לליגת העל הספרדית, שם נחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר ששיחקו אי פעם בריאל מדריד לצד אגדות כדורסל כמו חואן אנטוניו קורבלאן, ויין בראבנדר, וולט זרביאק, פרננדו מרטין, דראז'ן פטרוביץ' וארווידאס סאבוניס.
בקריירת המועדונים שלו הוא זכה בתארים רבים בתחרויות האירופיות. בנוסף לכך ששיחקו יחד בנבחרת יוגוסלביה, דליבאשיץ' ודראז'ן דליפאגיץ' שיחקו גם יחד גם במדי ריאל מדריד, וההופעה שלהם במשחק גביע אירופה לאלופות 1983 מול ציבונה בזאגרב נחשבת לאחת מנקודות השיא בקריירות שלהם. באותו משחק קלע דליבאשיץ' 26 נקודות ודליפאגיץ' 33, ובמהלך הסיום יצאו השניים להתקפה מתפרצת, בה דליבאשיץ' הטעה את המגן, שחשב שימסור לדליפאגיץ', והטביע את הכדור בשניית הסיום. לאחר המהלך פרצו אפילו אוהדי ציבונה במחיאות כפיים כדי לכבד את שני הכוכבים.
סיום הקריירה
בתחילת קיץ 1983, עזב דליבאשיץ' בן ה-29 את מדריד, וחתם במועדון הליגה האיטלקית יובקזרטה באסקט. באוגוסט נסעה הקבוצה לאימוני קדם עונה בעיירה בורמיו שבהרי האלפים האיטלקיים. לאחר אימון בגובה של יותר מקילומטר מעל גובה פני הים, סבל דליבאשיץ' מדימום מוחי כמעט קטלני שסיים לו את הקריירה. כשדליבאשיץ' היה במצב אנוש הטיס אותו מטוס פרטי לאקדמיה לרפואה צבאית בבלגרד, שם אושפז במשך חודשים. הוא שרד והתאושש, אבל לא מספיק כדי לחזור לשחק כדורסל מקצועני, ולכן נאלץ לפרוש בגיל עשרים ותשע בלבד.
קריירה בנבחרת הלאומית
דליבאשיץ' זכה בכל טורניר גדול של פיב"א במדי נבחרת יוגוסלביה בכדורסל, כולל זכייה בטורניר הכדורסל באולימפיאדת מוסקבה (1980), שתי אליפויות אירופה (1975 ו-1977) ואליפות עולם ב-1978.
קריירת אימון
דליבאשיץ' חי בסרייבו לאורך כל המצור על העיר (אנ') כחלק ממלחמת בוסניה בשנים 1992–1996. במקביל אימן דליבאשיץ' את נבחרת בוסניה והרצגובינה בכדורסל שהוקמה לאחר התפרקות יוגוסלביה ביורובאסקט 1993 בגרמניה, שם סיימה במקום ה-8.[2]
חיים אישיים ומותו
בסוף שנות ה-70 התחתן דליבאשיץ' עם בת זוגו ברנקה. בנם דריו נולד בדצמבר 1979. בני הזוג התגרשו בשנת 1980, לאחר שדליבאשיץ' עבר מחוץ ליוגוסלביה, לשחק בריאל מדריד.
בשנת 1986 נישא דליבאשיץ', שפרש ממשחק פעיל ומילא תפקיד ניהולי בבוסנה סרייבו, לסלביצה סוקה,[3] כדורסלנית פעילה ששיחקה במדי קבוצת כדורסל הנשים של המועדון. באוקטובר אותה שנה נולד לבני הזוג בן בשם דנקו.
עקב השתייה הרבה והעישון, התאפיינו שנותיו האחרונות של דליבאשיץ' בבעיות בריאות מתמשכות, שהובילו למותו בשנת 2001 בסרייבו, בגיל 47 בלבד. בהלווייתו השתתפו אלפים והוא נקבר בסמטת הגדולים של בית הקברות בארה. לאחר מותו שינתה בוסנה את שם האולם שלה לכבודו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
