המחלה זוהתה לראשונה ב-1896 בארנבים שיובאו לאורוגוואי. ב-1938 נעשו באוסטרליה בדיקות שטח למדידת היעילות של המחלה בצמצום אוכלוסיית הארנבים במערב המדינה. הניסויים הראו שמרגע ההדבקה המחלה קוטלת את הארנב תוך כ-4 ימים ביעילות של כמעט 100%. ב-1950 היא הופצה בקנה מידה רחב, ההשפעה הייתה מידית ותוך שנתיים צומצמה האוכלוסייה מ-600 מיליון פריטים לכ-100 מיליון בלבד. בתקופה זו החלו חלק מהארנבים לפתח חיסון טבעי לווירוס והיום היא קטלנית רק ב-50% מהמקרים. כדי להגביר את יעילות הווירוס פותח זן קטלני יותר ששוחרר באוסטרליה ב-1996.
זמן קצר לאחר הפצת הווירוס באוסטרליה המחלה הופיעה גם באירופה, כנראה על ידי אנשים פרטיים שייבאו ארנבים חולים. ב-1955 נפטרו כ-95% מהארנבים בממלכה המאוחדת ובעקבות כך נפגעו גם בעלי חיים אחרים כגון העיט המלכותי הספרדי ושונר איברי שכיום בסכנת הכחדה. מאז, חלק מהאוכלוסיות שנפגעו הצליחו להשתקם, אך חלקן עדיין בסכנת הכחדה.
חיסון
קיים חיסון למחלה המשמש לרוב לחיסון ארנבים מתורבתים המשמשים כחיות מחמד. באוסטרליה, נאסר בחוק השימוש בחיסון, או ייבוא שלו למדינה, כדי להימנע מהאפשרות שהוא יזלוג לאוכלוסיות הפראיות ויעזור להם בפיתוח עמידות למחלה.
.jpg)
