מילפיורי (באיטלקית: Millefiori - "אלף פרחים") היא טכניקת להכנת יצירות אמנות מזכוכית. נקראת גם מורין Murrine, בהיותה בשימוש בעיקר במוראנו.[1]
במחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס פותחה במסופוטמיה טכניקה ליצירת כלים ותכשיטים עתירי צבע מזכוכית. טכניקה זו התפתחה מאוד במצרים העתיקה והגיעה לשיא פריחתה בסדנאות ההלניסטיות והרומיות. שמה היה "זכוכית הפסיפס".
שלבי עבודה
ישנם שלושה שלבים ליצור דוגמאות זכוכית הפסיפס; ראשית, מצמידים כמה מוטות זכוכית בצבעים שונים לפי הדגם הרצוי ומתיכים אותם יחדיו למוט אחד בעל צבעים רבים. שנית, מותחים את המוט המורכב בעזרת צבת עד שמתקבל חוט ארוך ודק. צורת הדגם שעוצב קודם לכן נשמרת אך הוא הולך וקטן. בשלב השלישי והאחרון, חותכים את המוט הצבעוני לפרוסות דקות, שעל פניהן מתקבל ציור דו-ממדי.
בעת האחרונה הועתקה הטכניקה לשימוש בחומרים רכים כמו בצק סוכר וחימר פולימרי. החימר הפולימרי הפופולרי בשימוש אמנים ומעצבים בני זמננו רך מטבעו ועל כן את פעולת ה"התכה" והצמצום מבצעים בגלגול ובהידוק ידניים המקנים תוצאות חדות מדויקות ועשירות יותר מן הזכוכית.
אימוץ הטכניקה
במקור, הטכניקה העתיקה אומצה כדי לעקוף את האיסור שהטיל הקיסר קונסטנטינוס בשנת 313 לפני הספירה על שיבוץ עלי זהב בעבודות זכוכית.[1]
ברבות השנים התגלגלה הטכניקה למקומות רבים ומגוונים בעולם עד לנחיתתה במאה ה-14 באי מוראנו בוונציה שבאיטליה. בגלגולה הנוכחי שמהּ "מילפיורי" – אלף פרחים באיטלקית, על שם הדוגמה הצבעונית המפורסמת.
