בשנים 1980–1989 הייתה מנהלת הפעילות הפרלמנטרית של תנועת רצ בכנסת, יועצת התקשורת ודוברת התנועה.
בשנים 1990–1992 הייתה מראשוני העובדים בחברת ערוצי זהב. הייתה מנהלת במחלקת התוכן, עורכת מדריך הטלוויזיה, אחראית על הדוברות, יחסי ציבור לובי ופרסומים.
בשנים 1992–1993 הייתה יועצת טלוויזיה לשרת החינוך והתרבות שולמית אלוני. יוזמת ומרכזת "ועדת לבני", לבחינת מצב רשות השידור. נציגת שרת החינוך בוועד המנהל של רשות השידור.
בשניים 1993- 1997 הייתה יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין וחברת הנהלת משרד התקשורת[1]. במסגרת זו פיקחה וקבעה את המדיניות בהיבטי השידור והשירותים, פיתוח והרחבת ענף השידורים בכבלים ובתקופתה החלה הכנסת התחרות במונופול הכבלים שמשה כראש צוות ההכנה לקבלת מידע (RFI) לשידורי טלוויזיה רב-ערוצית בלוויין. ייזמה[דרוש מקור] חקיקת הערוצים הייעודיים, ניהלה המכרזים לערוץ הקניות, הערוץ בשפה הערבית[2][3]. הייתה ממקימי הוועדה הישראלית למדרוג. הקימה את מערך התמיכות בשידור קהילתי והקימה[דרוש מקור] מכספי התמלוגים של הכבלים והממשלה את קרן מקור לטלוויזיה לעידוד הפקות לטלוויזיה, אליה הצטרפה אחרי 25 שנה כחברת הנהלה[4].
בשנים 2018-1999 הייתה סמנכ"לית רגולציה ומנהלת הערוצים החיצוניים בחברת yes[5]. עד לשנת 2014 שמשה גם כחברת הנהלת אגף התוכן ומנהלת רכש הערוצים החיצוניים[6].
ב-2011 הייתה ממקימי[דרוש מקור] חברת זיר"ה וכיהנה בה כמנהלת ויו"ר הדירקטוריון[6].
