מיכאל מירו

מדינה	ישראל
עיסוק	עיתונאי

מיכאל מירו הוא עיתונאי ושדר רדיו ישראלי. החל את עבודתו ברשת ב' של קול ישראל בשנת 1978 ושימש כתב, שדר ועורך תוכניות חברתיות בנושאי חברה וסביבה. הגיש את התוכניות "שעת חברה" ו"בדרך אל הטבע". הגה וייסד את "מוקד התנועה" בקול ישראל של רשות השידור.

גדל בתל אביב-יפו ובפתח תקווה. נשוי לאב לשלושה ילדים. מיוני 2003 עד דצמבר 2006 שימש מנהל חטיבת החדשות ברשת ב'. במהלך כהונה בת כשלוש שנים וחצי עיצב מירו לוח שידורים מוכוון אזרחים ושפע של תוכניות חברתיות, ששיקפו את העשייה האזרחית בחברה רב-תרבותית. מאז ועד לסגירת רשות השידור הקדיש עצמו לתוכניות הרדיו החברתיות בעריכתו ובהגשתו. פרט לכל אלה עסק בעריכת יומני חדשות. בהמשך החל בשידור פינות חברתיות שנשאו את הכותרת "יומן אזרחי" מדי ערב לאחר מהדורת מבט. את הפינה הזו חלק עם השדרנית פאר לי שחר.

ביולי 2011 בחרה בו ועדת המכרזים של רשות השידור לשמש מנהל קול ישראל. בינואר 2012 ביטל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים את המינוי, עקב פגם בהליך המינוי^[1]. עשרה ימים לאחר מכן בחרה בו שוב ועדת המכרזים לתפקיד. במהלך כהונתו שמרו תחנות הרדיו של קול ישראל על מעמדן בציבור ואף חיזקו אותו, ומאות הופעות זמר ישראלי ובינלאומי הועברו בשידור חי. גולת הכותרת של כהונתו הייתה פתיחת אולפני הרדיו בתל אביב למופעי אמנים בימי העצמאות. לצד אירועי התרבות התקיימו גם משדרי אקטואליה ברחבי הארץ, כינוסים חברתיים ודיווחים בזמן אמת על מה שקורה.

באוגוסט 2012 הודה מירו כי החלטתו לצרף את מנחם בן להגשת תוכנית הרדיו של קרן נויבך הייתה טעות^[2].

מירו התנגד לסגירת רשות השידור ולחוק תאגיד השידור: "אני רואה אותו כחטא היסטורי. פגיעה בדמוקרטיה, ואמרתי את זה מהיום הראשון. לא לוקחים רשות סטטוטורית ומפרקים אותה כדי להרכיב מחדש. לא קיים כזה דבר. אני חושב שחוק תאגיד השידור הציבורי זה דגל שחור מעל התקשורת הציבורית וזו תפיסתי"^[3]. בעקבות החוק, יצר מיכאל מירו את הסרט "והרדיו שתק" שבו הוא מתעד בדרכו את התחושות של עובדי הרדיו בעקבות ההחלטה לסגור אותו בחוק^[4].

עם כניסת חוק רשות השידור החדש לתוקפו, ביקש מירו לסיים את תפקידו, וב-19 באוקטובר 2014 סיים אותו. הוא המשיך להגיש את התוכניות "שעת חברה" ו"בדרך אל הטבע" וכן שימש בתפקיד הכתב הכלכלי של רשת ב' עד לסגירתה.

ב-2016 פעל שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, למען שילובו של מירו בתאגיד השידור, אך ללא הועיל^[5]. בתגובה לכך מיכאל מירו אמר שבמסגרת המאבק שלו בפירוק רשות השידור "חיפשתי את הדרכים להעביר את המסר הזה גם לאנשים שמקבלים החלטות. אבל המטרה שלי הייתה להסביר למה לא להקים את התאגיד, לא בשביל לחפש תפקידים"^[3].

לקראת סוף שנת 2016 פרש מירו מרשות השידור^[6].

מאז פרישתו הקים עם שותפים את מיזם האינטרנט peoplebroadcasting.org, אתר המשמש פלטפורמה חדשה להעלאת תכנים באודיו ובווידאו. מירו משמש עורך ראשי של האתר^[7]. האתר נסגר ב-2020 ובמקומו פתח ד"ר מיכאל מירו ערוץ פודקסטים ביוטיוב, שיחות עומק עם מרואיינים ומרואיינות מתחומי עניין מגוונים: ד"ר מיכאל מירו

למיכאל מירו תואר דוקטור מהמחלקה למדע המדינה של האוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הדוקטורט היה "בין המגזרים, השתלבות ארגונים אזרחיים בזירה המפלגתית ובכנסת". ב-2021 יצא לאור ספרו "החברה האזרחית - בית ספר לפוליטיקה" בהוצאת רסלינג^[8]. הספר עוסק ביחסי הגומלין בין ארגוני החברה האזרחית למערכות הפוליטיות בכנסת ובממשלה. הספר מדגים את המודל האידיאלי של למידה מתמדת של צורכי הציבור כדרך טובה ויעילה להכשרת מועמדים ומועמדות לתפקידים ציבוריים בכלל ובכנסת בפרט. הספר מציע מודל של יחסי גומלין ערכיים בין הארגונים באשר הם לבין הממשל; הוא מספק כלים לארגונים אזרחיים ולמקבלי ההחלטות ביחס לאופן שבו ניתן לקדם אינטרסים אזרחיים באמצעות בניית הסכמות.

מירו מרצה בקריה האקדמית אונו.

מדיה וקבצים בנושא מיכאל מירו בוויקישיתוף

• מיכאל מירו באתר רשת ב
• "ממנים את מי שצריך למנות כדי שיאשר את מה שצריך", באתר העין השביעית, 19 במרץ 2017
• אנשים משדרים האתר בניהול מיכאל מירו.