ארדון נולד בברלין למרים (בנט) ומרדכי ארדון, צייר ישראלי נודע. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל. הוא רכש תואר שני באוניברסיטה העברית בשנת 1953 ואת עבודת הדוקטורט עשה בהדרכתו של פרופסור גבריאל שטיין במחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה ב-1957[1]. בשנת 1959 החל ללמד באוניברסיטה העברית, בשנת 1963 היה מרצה בכיר[2], בשנת 1966 היה לפרופסור חבר ובשנת 1977 לפרופסור מן המניין.
פרופסור ארדון חקר ופרסם עבודות רבות בתחום הבידוד, הזיהוי ואפיון המבנה של יוני מתכות מעבר בתמיסה מימית. חלק מרכזי בעבודתו הוקדש לגילוי ואפיון יונים חדשים של המתכות מוליבדן וכרום וכן תרכובות צבר המכילות מספר אטומי מתכת הקשורים ביניהם בקשרים כימיים משמעותיים.
עבודותיו המוקדמות בנושא החימצון של יוני כרום מצוטטות בהרחבה ומופיעות בטקסטים של ספרי הלימוד הקלאסיים בתחום. המחקר בכימיה המימית של מוליבדן נבע, בין השאר, מהעניין בפעילות הביולוגית של מתכת זו ומחקריו של ארדון שפכו אור על מגוון הצורונים בכל דרגות החימצון.
במקביל לעבודתו המדעית, היה פעיל באיגוד האקדמאים ויו"ר ארגון הפרופסורים באוניברסיטה העברית[3]. באוגוסט-ספטמבר 1969 היה חבר ועדת החקירה בראשות השופט יואל זוסמן, לחקירת נסיבות הצתת מסגד אל-אקצא[4][5]. ארדון גם הביע את דעתו בנושאים שונים של הציבוריות הישראלית. הוא הביע התנגדות להקמה ממלכתית של קריית ארבע[6], נמנה עם קבוצת דן פטינקין שקראה לגולדה מאיר ב-1972 למצות את המשא ומתן עם מצרים כדי למנוע מלחמה[7] ולהשבת עקורי איקרית ובירעם[8], והיה פעיל במפלגת שינוי[9].
חיים אישיים
נישא ב-11 בנובמבר 1952 לאורה לבית פלטי[10], עיתונאית, עורכת וסופרת. היה אב לשלוש.
_(cropped).jpg)
.jpg)
