מייקל ג'ון גלאגר (באנגלית: Michael John Gallagher; נולד ב-3 במרץ 1984) הוא פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השמיני של מדינת ויסקונסין בשנים 2024-2017.
ביוגרפיה
גלאגר נולד במדיסון שבויסקונסין. ב-2006 סיים תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון וערבית באוניברסיטת פרינסטון. לאחר הלימודים התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית, שירת במשך שבע שנים בצבא עד שחרורו ב-2013 דרגת קפטן. הוא בוגר קורס קציני מודיעין של הנחתים ובמהלך שירותו ביצע שני סבבים קרביים במהלך מלחמת עיראק כמפקד צוות מודיעין במחוז אל-אנבר שבעיראק. הוא שירת בצוות הערכה במטהו של מפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית דייוויד פטראוס, במרכז ללוחמה בטרור (NCTC) ובמנהל לאכיפת (חוקי) הסמים (DEA). במהלך שירותו סיים תואר שני בהצטיינות באסטרטגיית מודיעין מהאוניברסיטה הלאומית למודיעין, תואר שני בלימודי ביטחון ותואר שני בממשל באוניברסיטת ג'ורג'טאון.
לאחר שחרורו השלים לימודי דוקטורט ביחסים בינלאומיים וממשל באוניברסיטת ג'ורג'טאון. כותרת הדיסטרציה שלו שעוסקת במלחמה הקרה היא: "Changing the Course; the Sources of Strategic Adjustment".[1]
בשנים 2013–2015 שימש כיועץ לענייני המזרח התיכון, צפון אפריקה ולוחמה בטרור עבור חברי המפלגה הרפובליקנית בוועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית וכיועצו של יושב ראש הוועדה בוב קורקר. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 שימש היועץ לענייני ביטחון לאומי במטה הבחירות של מושל ויסקונסין סקוט ווקר שהתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית.
עד בחירתו לקונגרס עבד בחברת האנרגיה "Breakthrough Fuel". בנובמבר 2016 נבחר לנציג המחוז השמיני של ויסקונסין בבית הנבחרים של ארצות הברית לאחר שזכה לרוב של 63%.[2] בנובמבר 2018 נבחר לתקופת כהונה נוספת. הוא נבחר גם בבחירות 2020 וגם בבחירות 2022.
בזמן שכיהן בקונגרס ה-118 של ארצות הברית, גלאגר היה יושב ראש הוועדה המיוחדת של בית הנבחרים לתחרות עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. הוא היה דמות מכריעה בהתנגדות להדחתו של מזכיר ביטחון המולדת של ארצות הברית אלחנדרו מיורקס בפברואר 2024, מה שהיה לצנינים בעיני חברי מפלגתו. ימים לאחר מכן הודיע כי לא יתמודד לתקופת כהונה חמישית. חודש אחר כך הכריז כי יעזוב את הקונגרס ב-19 באפריל 2024. מאוחר יותר דחה את התפטרותו ל-20 באפריל כדי שיוכל להצביע בעד מתן סיוע חוץ לישראל, אוקראינה וטאיוואן. התפטרותו נכנסה לתוקף ב-25 באפריל 2024.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים