מחלות צמחים הן מחלות בצמחים הנגרמות על ידי פתוגנים (אורגניזמים מדבקים) ותנאים סביבתיים (גורמים פיזיולוגיים). מחלות צמחים מסווגות כזיהומיות ולא זיהומיות בהתאם לאופי גורם המחלה, והגורמים למחלות צמחים יכולים להיות בעלי אופי ביוטי ו\או אביוטי. התסמינים של המחלה עשויים להיות תלויים בגורם שלה, באופי ובמיקום של אתר ההשפעה. חקר מחלות צמחים נקרא פיטופתולוגיה - פתולוגיה של צמחים.
תיאור סכמטי של מחלה בצמח מסוג "רקב שחור" הנגרמת על ידי חיידק Xanthomonas campestris pathovar campestris
מחלות לא מדבקות נגרמות מתנאי גדילה לא נוחים; הן לא מועברות מצמח חולה לצמח בריא. מחלות זיהומיות, להפך, יכולות להתפשט מצמח אחד לאחרים, שכן הגורם הזיהומי יכול להתרבות בצמח או על פני השטח שלו.
מחלות צמחים מסווגות כזיהומיות ולא זיהומיות בהתאם לאופי גורם המחלה.[1] צמח נחשב לרגיש לזיהום אם גורמים סביבתיים משנים את התהליכים הפיזיולוגיים שלו ובכך מביאים לשיבושים במבנה, בצמיחה, בתפקודים או בפרמטרים אחרים.
אורגניזמים הגורמים למחלות זיהומיות בצמחים כוללים נגיפים, וירואידים, חיידקים, פיטופלזמות (אנ'), פטריות, אומיציטים (אנ'), אורגניזמים דמויי וירוסים, פרוטוזואה, נמטודות וצמחים טפילים. לא נכללים בנושא טפילים חיצוניים (ectoparasites) כמו חרקים, קרדית, חולייתנים או מזיקים אחרים, אם כי גם אלה יכולים להשפיע על בריאות הצמח על ידי אכילת רקמות צמחיות וגרימת פציעה שעלולה להכניס פתוגנים לצמחים.
מחלות צמחים קיימות במשך מאות מיליוני שנה, והן משתנות עם האבולוציה של הצמחים ושל חיידקים וירוסים ואורגנזימים אחרים הגורמים למחלות. מאובנים מצביעים על כך שצמחים נפגעו ממחלות לפני 250 מיליון שנה.[2] צמחים פיתחו מנגנוני הגנה רבים בניסיון להתגונן בפני מחלות שונות.
מחלות צמחים משפיעות לרעה על צמחי חקלאות ויכולות להשמיד חלק מהצמח או את כולו ובכך לפגוע בכמות ובאיכות של מזון ושל סיבים המגודלים בחקלאות. בנוסף מחלות חקלאיות יכולות לפגוע במערכות אקולוגיות. מחלות צמחים עלולות לפלוש לשטחים חדשים, לעיתים קרובות בסיוע פעילות אנושית, ובכך לסכן שטחי חקלאות נוספים או מערכות אקולוגיות. תחום המחקר של פתולוגיות צמחים הוא תחום מדע יישומי המבוסס על מיקרוביולוגיה, ביוכימיה, גנטיקה, ביולוגיה של התא ואקולוגיה. הוא משתמש גם בתחומי אחרים כמו הנדסה, כלכלה ועוד ותרם לתחומי מחקר אחרים כמ תאוריית החיידקים כגורמי מחלות וכן וירולוגיה[3]
היכולת של המדע והטכנולוגיה להקטין השפעת מחלות בצמחים הייתה בעלת השפעה עצומה על החברה האנושית. במהלך המאה ה-20 חלה עליה גדולה בתוחלת החיים הממוצעת של בני אדם. מפחות 34 שנים בשנת 1913 ל-72 שנים בשנת 2015. היכולת להקטין את המחלות בצמחים שיחקה תפקיד משמעותי בעליה זו, באמצעות שילוב של אריזות חקלאיות, חומרי הדברה ופיתוח זנים גנטיים בעלי עמידות טובה יותר למחלות.[3] הישג זה התקיים למרות שעליה באינטנסיביות של הגידול החקלאי הגדילה את ההשפעה של מגפות מזדמנות. ההבנה של מדענים כיצד לעצב ולהשתמש בחומרי הדברה וכיצד לפתח ולפזר צמחים בעלי מטען גנטי שיכול להתנגד למחלה גדלה בצורה משמעותית בעשורים האחרונים.[3]
למרות זאת, אובדן היבול למחלות נותר גורם משמעותי. לפי הערכה שבוצעה לגבי 5 גידולים חקלאיים חשובים (חיטה, אורז, תירס, תפוחי אדמה וסויה) בשנת 2019, בין 18% ל-30% מהיבולים אובדים עקב מחלות. באופן שמפתיע את החוקרים, אובדן היבול עקב מחלות לא תמיד גבוה יותר במדינות עם הכנסה עניה או בינונית.[4]
