מוריץ גולדמן נולד בטורנוב. הוסמך לרבנות בבית מדרש בפראג וכיהן שם שנתיים ברבנות. בהמשך עבר לפדובה שם למד בבית המדרש לרבנים תחת שמואל דוד לוצאטו.[1] הרב גולדמן היה מגיע מעת לעת לזאגרב ושם חבר לפלג הנאולוגי בקהילה שהיה נתון בעימות מול אהרן פאלוטה הרב הראשי שנחשב לאורתודוקסי שמרן. ב-29 בנובמבר1840 עלה בידי הנאולוגים למנות את מוריץ גולדמן לרב ודרשן בקהילה. בפועל כיהן כרב ראשי, אך רשמית נותר הרב פאלוטה במשרתו. ב-1843, עם מותו של הרב פאלוטה מונה רשמית לרב הראשי ליהודי זאגרב.
מוריץ גולדמן היה אולטרא-רפורמיסט ומשנתו הייתה התערות בחברה הכללית תוך הקבלת סגנון התפילות לאלו של הקהילה הנוצרית. הוא ערך רפורמות רבות בסידורי התפילה וניהל חלק מהתפילות בגרמנית וחלק באיטלקית. גולדמן ניהל את בית הספר היהודי והכניס למערכת השעות תכנים אוניברסליים כגון ספרות ושירה. האורתודוקסים פנו בתלונה לשלטונות והוא נאלץ להפסיק ולשלב תכנים אלו. במהלך מהפכת 1848 בהונגריה צידד בגלוי באימפריה האוסטרית ואף תרם כספים למאבק האוסטרי. ב-1849 החליטו הקהילות האורתודוקסיות והנאולוגיות על איחוד פעילותן וכחלק מהסכם האחוד נאלץ הרב גולדמן לסיים את כהונתו. במקומו מונה הרב ד"ר ליאופולד רוקונשטיין (בגרמנית: Leopold Rekonstein) לכהונת הרב הראשי. הרב גולדמן המשיך לכהן כרב בקהילה.
בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 הגיע הרב גולדמן למסקנה כי כדי להיטמע באוכלוסייה הכללית, לא מספיק לזנוח את המסורות האורתודוקסיות, אלא יש לאמץ את הנצרות הקתולית. לפי כרוניקה שפרסם הרב ד"ר גאברו שוורץ, במהלך צום יום הכיפורים כינס הרב גולדמן את חסידיו בבית התפילה הישן ושם התנצרו. לאחר מועד זה פסק התיעוד לגבי פעילותו. הוא נפטר בזאגרב ב-1867. גולדמן היה נשוי ואב לשלושה ילדים. שני בנים: דניאל ואמיל ובת בשם אלווירה.[2][3][4]
