לאחר מהפכת פברואר והתפוררות השלטון ברחבי האימפריה הרוסית היו בבסרביה, בדומה למקומות אחרים, התכנסויות והתארגנויות פוליטיות על בסיס מקצועי או חתך סוציאלי, כדי לייצור קבוצות, שישלחו נציגים ליצירת גופים מייצגים, שיעסקו בקביעת עתיד האזור. בימים 6 - 7 בפברואר 1917 התכנס קונגרס של נציגים מכפרי האזור, שהצביע על הצעה למתן אוטונומיה מקומית ויצירת גוף מחוקק. בהמשך התכנסו קונגרסים של כמרים, של מורים ושל אנשי צבא, והם מצטרפים לתביעה לאוטונומיה. באפריל 1917 נוסדה המפלגה הלאומית המולדובנית ובראשה ואסילה סטרואֶסקו. המפלגה הזאת וביטאונה, העיתון Cuvânt moldovenesc (מילה מולדובנית) דגלו במתן אוטונומיה לבסרביה.
לאחר המהפכה גדל מאוד מספר העריקים מהצבא הרוסי האימפריאלי המוצב ברומניה (היו בה כמיליון חיילים רוסים), עריקים שבדרכם מהחזית אל ביתם ברוסיה, עברו דרך בסרביה, תוך ערעור ופגיעה בביטחון הציבור בה. גנרל דמיטריי גריגוריביץ' שצ'רבצ'ב, המפקד הרוסי של החזית הרוסית-רומנית, אישר במברק מס' 156370 יצירתן ושילוחן לבסרביה של 16 קבוצות אנשי מיליציה המורכבות מחיילים ילידי בסרביה, שעברו לפחות שתי פציעות. יחידות אלה כונו בשם קוהורטות[1].
לפי נתונים משנת 1897 בבסרביה היו 48% מולדובנים (רומנים), 28% אוקראינים ורוסי ביחד, 12% יהודים, בולגרים, גרמנים ולאומים אחרים יחד 12%. בנוסף לתושבים המקומיים, בשנת 1917 חנו ברחבי בסרביה יחידות צבא רוסיות רבות ומרבית החיילים היו רוסים. למרות נתונים אלה, ב-16 ביולי 1917, הוועד המרכזי של אנשי הצבא המולדובנים של אזור קישינב, החליט על יצירת ועד של הפרובינציה, לפי דוגמת הסובייטים, שינסח הצעת חוק לאוטונומיה לאומית וטריטוריאלית ובו יהיה למולדובנים ייצוג של 70%[2]. ב-4 בספטמבר החל הוועד הזה להוציא לאור ביטאון עצמאי, עיתון בשם Soldatul român (החייל הרומני). בתקופת 23 - 27 באוקטובר החליט הוועד על הכרזת האוטונומיה של בסרביה והקמת "מועצת הארץ" כגוף מחוקק.
לצורך הרכבת "מועצת הארץ" אנשי הצבא הבסרביים בחרו 44 נציגים, האיכרים בחרו 36 נציגים ועוד 58 נציגים נבחרו על ידי איגודים מקצועיים ומועצות מקומיות. בין 156 הנציגים, שהרכיבו את מועצת הארץ היו 105 מולדובנים (למעשה רומנים), 15 אוקראינים, 14 יהודים, 7 רוסים, 8 גגאוזים, 2 גרמנים, 2 בולגרים, פולני אחד, ארמני אחד ויווני אחד. היו טענות על כך שההרכב הלאומי לא שיקף את החלוקה בפועל, שניתן ייצוג יתר לרומנים וכדי להצדיק זאת ספרו כרומנים את כל מי שהבין מעט רומנית, גם אם שפת האם שלו הייתה שונה.
בהכרזת מועצת הארץ, מ-2 בדצמבר 1917, על הקמת הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית, נקבע שהרפובליקה הזאת תהיה חלק מהרפובליקה הפדרטיבית הדמוקרטית הרוסית. מועצת הארץ הכריזה על הקמת גוף ביצועי, מועצת הדירקטורים הכלליים, שיהיה כפוף למועצת הארץ וינהל את ענייני המדינה. על הגוף הזה הוטלו עשר מטלות מפורטות:
זימון, בהקדם האפשרי, של אספה עממית נבחרת לפי השיטה היחסית.
ביצוע רפורמה אגררית מקיפה, שבמסגרתה יחולקו הקרקעות לעובדי האדמה.
לדאוג לאספקה של מזון וצרכים חיוניים אחרים עבור העם, ארגון העבודה תוך הבטחת התשלום לעובדים, קביעת יום עבודה בן 8 שעות, שחרור המגויסים והמפעלים המגויסים ודאגה לכך שכל האדמות החופשיות יזרעו, כדי למנוע רעב.
ארגון בחירות יחסיות ברשויות המקומיות.
להגן על החירויות, שהושגו במהפכה והן: חופש הדיבור, חופש הפרסום, חופש האמונה, חופש המחשבה, חופש האיחוד, ההתאספות והשביתה. לדאוג לביטחון האישי וביטחון המגורים ולדאוג למשפט צדק עבור כל העם.
לבטל את עונש המוות בכל רחבי המדינה.
לדאוג לזכויות מלאות עבור כל הלאומים החיים בארץ תוך מתן אוטונומיה תרבותית לאומית אישית.
לתכנן את לימודי בית הספר על בסיס האוטונומיה וההלאמה עבור כל עמי הרפובליקה.
לארגן גדודים לאומיים של חיילים ילידי הארץ שיגנו על אוצרות הארץ בעת שחרור החיילים וימנעו אנרכיה.
לנקוט באמצעים לכריתת שלום ללא חטיפת קרקעות של זרים וללא פיצויי מלחמה, תוך מתן זכות לעמים לקבוע את גורלם. את השלום צריך לקבוע תוך הבנה ושותפות עם עמי הרפובליקה הפדרטיבית הדמוקרטית הרוסית.
במקביל להקמת מועצת הארץ קמו ועדים שונים מטעם מגזרים מוגדרים, ועדים בעלי אוריאנטציה בולשביקית יותר והרכב פחות רומני, למשל "וכד הפועלים והחיילים מקישינב". בעקבות תעמולה בולשביקית אינטנסיבית הוקם ב-27 בנובמבר ועד איכרים ובו 16 רוסים, 4 אוקראינים, 2 יהודים, בולגרי אחד ורומני אחד.
הוועדים, בעלי האוריאנטציה הבולשביקית, פעלו כמתחרים למועצת הארץ, שנתפסה על ידם כמוסד בורגני וספרטיסטי. במצב זה, ב-14 בדצמבר, בישיבה סודית של מועצת הארץ, הוחלט לבקש עזרה מבחוץ והסמיכו את מועצת המנהלים לפעול להבטחת הסדר הציבורי.
