מוהו מפורסם בטחנת הרוח אמו (Eemu tuulik) שנמצאת בכפר לינוסה באי. זוהי טחנת הרוח הפעילה העתיקה ביותר במדינה.
גאוגרפיה
שטחו של האי הוא 198 קילומטרים רבועים. הוא נוצר מהתרוממות סלע משקע של דולומיט ושוניות אלמוגים עתיקות אל מעל לפני הים לפני כ־8,000 שנה.[1] האי שטוח למדי ומתרומם לגובה של 21.5 מטרים בנקודת השיא.
בינו לבין אסטוניה היבשתית מפרידים מצרי סור (Suur Väin) ובינו לבין סארמאה – מצרי וייקה (Väike Väin). בשנת 1896 נבנה סכר במצרי וייקה ומעליו נסלל כביש, המחבר את מוהומאה לסארמאה.
היישובים המרכזיים במוהו הם ליבה (Liiva), "בירת הנפה", ובה 220 תושבים, וקויוואסטו (Kuivastu) בה פועל הנמל היחיד ושירות מעבורות אל וירטסו שבמחוז לאנה. יישובים מרכזיים נוספים הם הלאמאה, פירי, נומקלה וקוגובה.
היסטוריה
המתיישבים הראשונים הגיעו לאי לפני כ־4,500 שנים ומעידים על כך קברי אבן שנתגלו בו. כמו כן, נמצאו באי ראשי-חניתות מתקופת הברונזה במאה ה-15 לפני הספירה. בסוף העת העתיקה נבנו מבצרים בלינוסה (Linnuse) ובפדלה (Päedla).
בשנת 1227 התרחש קרב עקוב מדם על האי מוהו, בין מסדר נזירי ליבוניה Livonian) Brothers of the Sword) וצבא אסטוני פגאני. הקרב נמשך שבעה ימים, ונחשב לקרב גורלי שהביא את אסטוניה תחת שלטון זר למשך שבע המאות הבאות. כנסייה בסגנון גותי נבנתה במרכז מוהו זמן קצר לאחר מכן, בסוף המאה ה-13, ושמה "קתדרלת פהה קאטרינה" (Püha Katariina Kirk).
בתחילת המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית מוהומאה כ־6,000 תושבים, אך בעקבות שתי מלחמות העולם הצטמצמה האוכלוסייה לגודלה הנוכחי, כ־2,000.
חי וצומח
משום שבתקופה הסובייטית נאסר להיכנס לאי, ומכיוון שמעולם לא הייתה פעילות חקלאית אינטנסיבית באי, במוהו מסתובבים איילים, יעלים ושועלים בחופשיות. עיקר העניין הוא בצפרות; ברבורים, אווזים וברווזים נודדים ועוצרים באי. שלושה זוגות של זנים נדירים של נשרים שוהים על האי. הנוף כולל בעיקר שדות, יערות, ביצות ומצוקים.
נפת מוהו
נפת מוהו כוללת את האי מוהומאה ו-11 איונים סביבו. שטחה של הנפה הוא 206 קמ"ר.
