לפני שמתיישבים אירופאים-אמריקאים הגיעו באמצע המאה ה-19, העמים הילידים שחיו בחלק התחתון של אגן הניקוז של נהר מד היו הוויוט (מבלו לייק (אנ') עד שפך הנהר, בתוספת אזור מפרץ המבולדט הנרחב) שדיברו בניב המזוהה עם משפחת השפות האלגונקווית, כשהאזורים במעלה הנהר בשליטת שלוש קבוצות שונות ששפותיהן קשורות למשפחת השפות האתבסקיות: הווילקוט (אנ'), והעמים האתבסקים של הנהר איל (אנ'), כולל הלאסיק והנונגטל. כיום, בין הקבוצות הנבדלות הללו, רק שמורת בלו לייק (אנ') של הוויוט ושבט ויוט של שמורת טייבל בלאף (Wiyot Tribe of the Table Bluff) הם שבטים מוכרים פדרלית וארצות הברית מחזיקה באדמות עבור אזרחיהם. הווילקוט, הנונגטל והלאסיק הושמדו למעשה במהלך מלחמת הבולד הילס (אנ') בשנות ה-60 של המאה ה-19.[1] מקור שם הנהר באנגלית (מילולית "הנהר המטורף") בתקרית מדצמבר 1849 שבה איבד ד"ר ג'וזיה גרג (אנ') את עשתונותיו כאשר משלחת המחקר שלו לא חיכתה לו בשפך הנהר.[2]
אגן הניקוז ושינויים במסלול הנהר
הנהר מד מנקז כ-1,290 קילומטרים רבועים מהפרובינציה הגאומורפית של רכסי החוף (Coast Range Geomorphic Province) ונשפך לאוקיינוס השקט מצפון למפרץ המבולדט במחוז המבולדט, קליפורניה. אורכו של האגן כ-160 קילומטרים ורוחבו בממוצע 10 קילומטרים. הגבהים נעים מגובה פני הים בשפך ל-900 מטרים לאורך הרכס המערבי ועד 1,800 מטרים במקורות היובלים. יובלים עיקריים לנהר מד כוללים את סאות פורק מד ריבר (South Fork Mad River), נורת פורק מד ריבר (North Fork Mad River), בארי קריק (Barry Creek), פיילוט קריק (Pilot Creek), דיר קריק (Deer Creek), באג קריק (Bug Creek), גראהם קריק (Graham Creek), בלו סלייד קריק (Blue Slide Creek), בולדר קריק (Boulder Creek), מייפל קריק (Maple Creek), קניון קריק (Canõn Creek), לינדסי קריק (Lindsey Creek), ומיל (הול) קריק (Mill (Hall) Creek).
הנהר מזרים מים למאגרים של מי התהום לאספקת מים לחקלאות והוא זורם חופשי ב-85% מאורכו. סכר מתיוס (Matthews Dam), כשליש מהדרך במורד הנהר ממקורו, יוצר את מאגר רות (Ruth Reservoir). הסכר נמצא בבעלות מחוז המים העירוני של מפרץ המבולדט, ומספק מים מבארות מהסוג הקרוי "Ranney collector" (באר האוספת מים משכבת הסחף הצמודה לנהר) ליד אסקס לשימוש עירוני ותעשייתי ביוריקה (אנ'), ארקטה (אנ'), בלו לייק (אנ') ובמספר רב של קהילות לא מאוגדות באזור מפרץ המבולדט (אנ').[3] המאגר יכול להכיל 59 מיליון מטרים מעוקבים של מים; מי המאגר משמשים להפעלת תחנת כוח הידרואלקטרית בהספק של 2 מגה ואט המייצרת 5 מיליון קילוואט-שעה במהלך שנה של ספיקת מים ממוצעת.[4]
בשנות ה-60 של המאה ה-20 הציע חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית לבנות סכר על הנהר מד במחוז המבולדט. הסכר המוצע היה עתיד להציף את אזור מייפל קריק / עמק בטלר ולהשפיע לרעה על בריאותו של אגן הניקוז של נהר מד. בהדרגה גרמה ההתנגדות של הקהילה, לרבות האזורים העירוניים של המחוז להשעיית לוח הזמנים של המיזם ולבסוף את ביטולו. הסכר מעולם לא נבנה.[5]
הבעיה הגדולה ביותר של אגן הניקוז של הנהר מד, כמו של נהרות רבים באזור זה של המדינה, היא סחיפה הגורמת להצטברות יתר של משקעים בנהר וביובליו. הגורמים העיקריים לסחיפה הם בנייה מוגזמת של כבישים וכריתת עצים, במיוחד שיטות כריתת עצים היסטוריות כמו בירוא יערות. בנוסף, חישוף צמחיית הגדות (בעיקר עקב הסבת אדמות טבעיות למטרות חקלאיות) מגבירה את הסחיפה והעיור גורם לירידה באיכות המים. בשנת 1992 רשמה הסוכנות להגנת הסביבה את הנהר מד כפגום בשל משקעים, לפי סעיף (d)303 של חוק המים הנקיים של קליפורניה, עקב סחיפה והצטברות סחופת מוגברת. בשנת 2006 הרישום הורחב והנהר נרשם כפגוע בשל טמפרטורה ועכירות.
שימוש בקרקע
המחצית העליונה של הנהר שוכנת בתוך היער הלאומי שישה נהרות, אך רובו המכריע של הנהר זורם דרך אדמה פרטית, אפילו ביער הלאומי. כ-64 אחוז מהקרקע משמשים לכריתת עצים. גרין דיאמונד (Green Diamond) הוא בעל הקרקע הגדול ביותר באגן הניקוז, עם כ-42 אחוזים מכלל הקרקעות. בעלי הקרקעות הבאים בגודלם הם R. Emmerson ו-Humboldt Redwood Company (לשעבר חברת Pacific Lumber Company), עם 3 ו-2 אחוזים בהתאמה. יש לא מעט חוואים וחברות עצים שבבעלותם חלקות קרקע קטנות יותר, אך עדיין הן גדולות יחסית. מגורים פרטיים, שטחים פתוחים ופארקים מהווים את רוב השאר.
שפך הנהר מד מוכר להגנה על ידי מדיניות המפרצים ושפכי הנהרות של קליפורניה (California Bays and Estuaries Policy). אגן הניקוז של הנהר מד תואר בשנת 1954 כבעל יכולת נשיאה של 22 מושבות של בונה קנדי, משפך הנהר ועד למוצא הנהר במעלה הזרם. בונים אלה הוכנסו מחדש ליובל נורת פורק מד ריבר ב-1946, או שאולי היו מהגרים מהנהר ליטל (אנ'). גם לוטרות צפון-אמריקניות חיו בנהר במספר גדול.