מד דרך ימי (באנגלית: Marine Odometer) הוא אמצעי מדידה עתיק שהיה בשימוש בידי ימאים כדי למדוד את הדרך שעברו ספינותיהם בים. מד הדרך הימי זהה בעקרון פעולתו למד הדרך היבשתי - ה-odometer, שהומצא על ידי ארכימדס במאה ה-3 לפנה"ס. שניהם מבוססים על מכניזם גלגלי שיניים עם יחס גלגלי שיניים (Gear Ratio) גבוה במיוחד כדי להמיר בין הדרך שעברה האונייה למרחק שניתן למדידה.

מד הדרך היבשתי התבסס על שרשרת גלגלי שיניים (Gear Train) שהגלגל הראשון בה הוא אחד מהגלגלים של המרכבה, ושרשרת גלגלי השיניים תוכננה כך שבכל שלב (רכיב בשרשרת) מהירות הסיבוב של גלגל השיניים המוביל ירדה בפקטור מסוים, כך שבסיום השרשרת מהירות הסיבוב של הגלגלים ירדה בפקטור מעריכי. מכיוון שמהירות הסיבוב של הגלגל הראשון הייתה זהה למהירות ההתקדמות של המרכבה (בהנחת אי החלקה), ספירת מספר הסיבובים של הגלגל האחרון בשרשרת אפשרה לקבוע את הדרך שעברה המרכבה. מספר זה צוין בדרך כלל על ידי נפילת כדור בכל מרחק מסוים של תנועת המרכבה.

מד הדרך הימי התבסס על אותו עקרון אלא שהגלגל הראשון היה טורבינה בתחתית הספינה שנשקה למים. מכיוון שמהירות הסיבוב של הטורבינה הייתה זהה למהירות הזרימה היחסית (זרימת המים ממערכת הייחוס של הספינה), ומהירות זו הייתה למעשה מהירות התקדמות הספינה במים, שרשרת גלגלי שיניים אפשרה לקבוע מה הדרך שעברה הספינה.

הסט של מד הדרך הימי ביחד עם ההסתמכות על כוכב הצפון, אפשר לקבוע את כיוון תנועת האוניה יחסית לצפון, והיווה את כלי העזר העיקרי לקביעת המיקום הגאוגרפי של האוניה ולניווט ימי בעולם העתיק, והיה בשימוש נרחב בספינות של האימפריה הרומית וגם מאוחר יותר^{[דרוש מקור]}.

• ספר The End of the Past: Ancient Rome and the Modern West, עמודים 145 - 147.