PROFILPELAJAR.COM

מדד המחירים לצרכן בישראל מקורו ב"מדד המחירים לצרכן בארץ ישראל", שפורסם בתקופת המנדט הבריטי משנת 1922. הוא מחושב על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפורסם מדי חודש (עבור החודש הקודם). במהלך הזמן, התפתחה ולוּטשה שיטת חישוב המדד והשימוש בו התרחב מעבר לתחום מדידת האינפלציה גם לתחום יחסי העבודה (תוספת יוקר, עוד מתקופת המנדט והסכמי שכר), הצמדה של התחייבויות כספיות ומיסוי. המדד מתפרסם מדי חודש (עבור החודש הקודם), ביום ה-15 בחודש בשעה 18:30 (אם ה-15 הוא ביום שאינו יום עסקים כגון שבת, חג דתי או לאומי ותשעה באב, מפורסם המדד ביום עסקים הקודם). בערבי שבת וחג, מפורסם המדד בשעה 14:00.

הגדרת המדד ושימושיו

מדד המחירים לצרכן מודד את אחוז השינוי שחל במשך הזמן בהוצאה הדרושה לקניית "סל קבוע" של מוצרים ושירותים, שמחיריהם ניתנים למדידה סדירה. "סל" זה מייצג את תצרוכתה של אוכלוסיית משקי הבית. המדד משמש בעיקר להצמדות שונות, לקביעת תוספת היוקר, לתעריפי השכר ולניתוח מגמות המחירים במשק.

סל המוצרים והשירותים של מדד המחירים לצרכן מבוסס על ממצאים מסקרי הוצאות משקי הבית. השינוי בערכו של המדד מייצג את השינוי שחל במחירי המוצרים הנכללים בסל מסוים, שנקבע אחת לתקופה. השינוי במדד נאמד על פי שינויי המחירים לצרכן של כ-1,300 מוצרים ושירותים, שמחיריהם נאספים על ידי סוקרים, באמצעות פקידה בשטח, טלפון ואינטרנט, בכ-3,500 חנויות, עסקים ומשקי בית בכ-100 יישובים (לא כולל מדגם שכר דירה).

סל התצרוכת מורכב מ-10 תחומים עיקריים (בהם מזון, דיור, בריאות, הלבשה והנעלה, תחבורה ותקשורת, תרבות ובידור וכדומה), המורכבים מסעיפי משנה ותת סעיפים רבים. לכל אחד מהמרכיבים יש חלק שונה במדד (המתבטא באחוזים), המבטא את האחוז מההוצאה החודשית של משפחה ממוצעת. לדוגמה אם משקלו של סעיף הדיור הוא 252 נקודות מתוך 1000, אזי משפחה בישראל מוציאה בממוצע כ-.25.2 אחוזים מההוצאה החודשית שלה על דיור.

הואיל והרגלי הצריכה משתנים עם הזמן, הלמ"ס בונה כל שנתיים סל חדש כדי לשקף את השינויים הללו.

**משקלי קבוצות התצרוכת העיקריות לפי מועד עדכון (מתוך 1,000 נקודות)**
קבוצה ראשית	המשקל בינואר 2009	המשקל בינואר 2011	המשקל בינואר 2013	המשקל בינואר 2015
מזון (ללא פירות וירקות)	147.82	136.42	136.30	138.54
ירקות ופירות	36.17	32.38	29.16	28.50
דיור	206.91	244.27	252.20	247.46
אחזקת הדירה	106.15	94.63	94.67	98.57
ריהוט וציוד לבית	37.50	35.48	37.39	36.14
הלבשה והנעלה	31.96	31.28	30.54	31.55
בריאות	52.23	52.21	52.22	56.53
חינוך, תרבות ובידור	125.34	125.16	116.76	120.34
תחבורה ותקשורת	211.36	204.63	206.22	196.84
שונות	44.56	43.54	42.54	45.53

שנה	שינוי שנתי^[1]
2000	( 0%)
2001	( 1.4%)
2002	( 6.5%)
2003	( 1.9%)
2004	( 1.2%)
2005	( 2.4%)
2006	( 0.1%)
2007	( 3.4%)
2008	( 3.8%)
2009	( 3.9%)
2010	( 2.7%)
2011	( 2.2%)
2012	( 1.6%)
2013	( 1.8%)
2014	( 0.2%)
2015	( 1%)
2016	( 0.2%)
2017	( 0.4%)
2018	( 0.8%)
2019^[2]	( 0.6%)
2020^[3]	( 0.7%)
2021^[4]	( 2.8%)
2022^[5]	( 5.3%)
2023	( 3%)

מטרות המדד

הצמדה: מדד המחירים לצרכן משמש בסיס להצמדה של חוזי שכר ומשכורות של עובדים, של מדרגות המס שהעובדים משלמים, של חוזים בשוק ההון (כגון: ניירות ערך, תוכניות חיסכון, הלוואות וכדומה) ושל הסכמים פיננסיים (כגון: תשלומי משכנתאות, תשלומי מזונות, פרמיות ביטוח וכדומה).

מדד ניכוי: המדד משמש להפיכת סדרות נתונים כספיים במחירים שוטפים לסדרות נתונים ראליים. כך, למשל, השוואת הכנסותינו תאפשר לנו לדעת אם רמת חיינו השתנתה, רק אם ננטרל ממנה את השפעת המדד.

חקירת מחירים: סדרות המחירים ומדדי המחירים המפורטים של מצרכים ושירותים שבמסגרת המדד, מאפשרת ניתוח מגמות מחירים בשווקים השונים, חישובי מתח המחירים בשווקים השונים ומחקרים אמפיריים בנושא.

חישוב המדד

חישוב מדד המחירים לצרכן בישראל נערך בשלושה שלבים:

קביעת חלקם של המוצרים והשירותים השונים מסך ההוצאה, על פי ההוצאה על כל אחד מן המוצרים והשירותים בתקופת הבסיס.
איסוף וחישוב מדד מחירים לכל מוצר ושירות בנפרד. המדדים הללו מביעים את השינוי במחיר המוצר.
עריכת ממוצע משוקלל של מדדי המחירים שחושבו (סעיף 2) בהתאם לחלקם של המוצרים והשירותים מסך ההוצאה (סעיף 1).

מאחר שמדובר במדד מחירים לצרכן, יהיה הסל מורכב ממוצרים ומשירותים הנצרכים על ידי הצרכנים שאליהם מתייחס החישוב. השינוי בנקודות מחושב עבור כל מוצר או שירות לפי מחירו בתקופה נתונה ביחס לתקופת הבסיס, על פי המחירים שנרשמו בעסקים השונים. חישוב המדד הכללי מתקבל כממוצע משוקלל של מדדי המחירים ומשקלם של כל המוצרים והשירותים שמחיריהם נמדדים במדד.

מאחר שמטרת המדד היא למדוד את השינוי ברמת המחירים, אין חשיבות לערכו המוחלט אלא לשינוי היחסי בערך זה. לעליית המדד מרמה של 100 נקודות לרמה של 110 נקודות משמעות זהה לעלייה מ-200 ל-220. לפיכך, קובעים את ערך המדד בנקודת זמן הקרויה "תקופת הבסיס".

עדכון הסל של מדד המחירים לצרכן

החל מינואר 1999, משקלות המדד^[6] מתעדכנים מדי שנתיים. זאת בהתאם לתקנות של ארגון העבודה הבינלאומי (International Labour Organization) לעריכת מדד המחירים לצרכן, הממליצות לעדכן את סל המדד לעיתים תכופות, על מנת להקטין הטיות אפשריות במדד הנובעות משינויים בדפוסי הצריכה של האוכלוסייה.

סל התצרוכת שמחיריו נמדדים במדד המחירים לצרכן, מייצג את הרכב ההוצאות לתצרוכת של משקי הבית. נתונים לגבי הרכב ההוצאות לתצרוכת של משקי הבית מתקבלים מסקר הוצאות משק הבית אשר נערך באופן שוטף בכל שנה. אלה מייצגים את ההוצאות לתצרוכת של כ-2.3 מיליון משקי בית באוכלוסייה.

מרישומי ההוצאות על הסעיפים השונים, כפי שנמסרו על ידי משקי הבית שהשתתפו במדגם, חושבה ההוצאה החודשית הממוצעת למשק בית למצרכים ולשירותים שונים.

מדגם המוצרים והשירותים

את השינויים ברמת המחירים של כל סעיף במדדים השונים אומדים על פי השינוי במחירי מדגם של מוצרים ושירותים שונים. בחירת המוצרים במדגם נערכת לפי חשיבותם בהוצאות או בפדיון הנכללים במדד, ולפי יכולתם לייצג מגמות מחירים של קבוצות רחבות של מוצרים דומים.

מכיוון שמטרת המדד היא למדוד את השפעת השינויים במחירים על גודל ההוצאה הדרושה למשקי הבית לקיום רמת תצרוכת נתונה, הסל כולל רק מצרכים ושירותים המיועדים לתצרוכת. מצרכים ושירותים שההוצאה על רכישתם מוגדרת כחיסכון לא נכללים בסל המדד. כל התשלומים שעל משקי הבית להוציא בעת קניית מצרכים ושירותים לתצרוכת, כלולים גם הם בסל המדד. בין המרכיבים הללו ניתן למנות:

מיסים עקיפים: שעל הצרכן לשלם כחלק מהמחיר הכולל של מצרך או שירות לתצרוכת, אף כי מיסים אלה מועברים לקופת המדינה, לצורך מימון שירותי ממשלה שונים שבחלקם אינם מיועדים לתצרוכת שוטפת של משקי בית.
מיסים עירוניים: על דירות של משקי הבית, שמתייחסים אליהם כחלק מההוצאות של משקי הבית, למרות שניתן להתייחס אליהם גם כאל מיסוי כללי של העיריות למימון כלל שירותיהן לתושבים ולא לכלול אותם עקב כך במדד.
דמי רישיונות ואגרות שונות: כגון אגרת רדיו, טלוויזיה, רישיון רכב ואגרות חינוך, החלים על שימוש בנכסי תצרוכת או על קניית שירותי תצרוכת, ולכן ההוצאות על מרכיבים אלו כלולות בסל המדד.

ההוצאות של משקי הבית על המרכיבים הבאים, שהן בבחינת חיסכון, אינם כלולים בסל המדד:

איגרות חוב וניירות ערך.
פוליסות ביטוח שונות, שהן בחינת חיסכון (כגון ביטוח חיים מצטבר), לעומת פוליסות ביטוח שתכליתן לשמור על אחזקת נכסי תצרוכת בני קיימה (כגון: ביטוח רכב, ביטוח דירה וכדומה), הנכללות בסל המדד.
תשלומים לקופות גמל, לקרנות השתלמות, לקרנות פנסיה ולקרנות ביטוח.
החזר תשלומי משכנתא.

מבין ההוצאות המיועדות לתצרוכת משקי הבית, ההוצאות על מרכיבים אחדים אינם כלולים בסל המדד, בשל קשיי מדידת מחירם באופן שוטף. בין מרכיבים אלה יצוינו:

מיסים ישירים, שמהם מספקת אמנם הממשלה לציבור שירותים שונים לתצרוכת (כגון כבישים, חינוך, בריאות וכדומה), אולם קבלת השירותים הללו על ידי הצרכן אינה נובעת באופן ישיר מתשלום המס על ידו עבור היקף שירות נתון שהוא מקבל ואופיו. אין כל אפשרות להגדיר את יחידות התצרוכת של השירותים המתקבלים עבור מיסים אלה, ולמדוד את מחיריהם.
תרומות ומיסים למפלגות/לארגונים, שגם לגביהם לא ניתן להגדיר מה הן יחידות השירות המתקבלות עבורם ולמדוד את מחיריהן.
הוצאות ריבית עבור אשראי שלקחו משקי בית לשם קניית מצרכים ושירותים לתצרוכת, וזאת בשל קשיי מדידת השינויים בשערי הריבית האפקטיביים לצרכנים השונים.
הוצאות על הימורים, שלא נמצאה דרך סבירה להגדרת יחידות התצרוכת המתקבלות תמורתן.