מאשאדו די-אסיס
Machado de Assis![]() |
|
לידה |
21 ביוני 1839
ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית  |
|---|
|
פטירה |
29 בספטמבר 1908 (בגיל 69)
ריו דה ז'ניירו, ברזיל |
|---|
|
שם לידה |
Joaquim Maria Machado de Assis |
|---|
|
מדינה |
ברזיל |
|---|
|
לאום |
Pardo Brazilians |
|---|
|
שפות היצירה |
צרפתית, פורטוגזית |
|---|
|
סוגה |
style of Machado de Assis |
|---|
|
זרם ספרותי |
הרומנטיקה, ספרות ריאליסטית |
|---|
|
יצירות בולטות |
Crisálidas, Dom Casmurro, O alienista, The Posthumous Memoirs of Bras Cubas |
|---|
|
הושפע מ |
דנטה אליגיירי, ויקטור הוגו, מישל דה מונטן, ג'ונתן סוויפט, מיגל דה סרוואנטס, לואיש דה קמואש, יוהאן וולפגנג פון גתה, ויליאם שייקספיר, וולטר, ארתור שופנהאואר, Almeida Garrett, לוקיאנוס מסאמוסאטה, אדגר אלן פו, ברוך שפינוזה, לורנס סטרן, אסה דה קיירוש, פרנסואה דה לה רושפוקו, Gregório de Matos |
|---|
|
בן או בת זוג |
Carolina Augusta Xavier de Novais |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- Knight of the Imperial Order of the Rose (16 במרץ 1867)
- Officer of the Imperial Order of the Rose (18 באפריל 1888)
|
|---|
|
חתימה |
 |
|---|
  |
מאשאדו די-אסיס (בפורטוגזית: Joaquim Maria Machado de Assis; 21 ביוני 1839 – 29 בספטמבר 1908) היה סופר, משורר, מחזאי ואינטלקטואל ברזילאי. הוא נחשב בעיני רבים גדול סופרי ברזיל במאה ה-19 ובכיר אנשי הרוח שלה. הוא היה ממייסדי האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות בברזיל בשנת 1897, וכיהן כנשיאה הראשון עד מותו ב-1908. בימי חייו לא זכה הסופר לפופולריות מחוץ לארצו, אך לאחר מותו ובמהלך המאה ה-20 תורגמו ספריו לשפות רבות ובהן עברית, והם נושא למחקרים רבים.
ביוגרפיה
מאשאדו די-אסיס נולד בריו דה ז'ניירו לאב מולאטי שהיה צייר ובנם של עבדים משוחררים, ולאם לבנה שבמקצועה הייתה כובסת. הבית בו נולד הסופר היה בבעלות דונה מריה חוסה אשר הייתה אלמנת סנאטור ברזילאי והיא העניקה חסות והגנה למשפחת די-אסיס. בשנת 1849 מתה אם המשפחה, והאב והבן עזבו את ביתם ואת נותנת החסות שלהם. ב-1854 נישא אביו של מאשאדו בשנית למריה אינס דה סילבה שהייתה מולאטית ברזילאית. אמו החורגת היא זו שלימדה את מאשאדו קרוא וכתוב, ואופה אשר גר בשכנות הוא אשר הקנה למאשאדו את יסודות השפה הצרפתית.
במשך חייו שלט מאשאדו, מלבד בפורטוגזית ובצרפתית, גם באנגלית, גרמנית ויוונית. השליטה בשפות אלו חשפה אותו למגוון תרבויות וצורות כתיבה אשר העשירו את יצירתו. בהיותו בן 15 החל מאשאדו ללמוד בבית ספר שהיה מיועד לבנות בלבד, גם זאת בהשפעת אמו החורגת שעבדה שם. בשנת 1855 התפרסם לראשונה שיר פרי עטו של מאשאדו בעיתון הברזילאי Marmota Fluminense וזאת בזכותו של פרנסיסקו דה פאולה, שהיה מולאטי בעל חנות ספרים ועיתונים אשר התיידד עם מאשאדו והבחין בכישרונותיו. בשנת 1856 החל לעבוד מאשאדו כשוליה של טיפוגרף בעיתון Imprensa Oficial ושם התוודע אל הסופר הברזילאי מנואל אנטוניו דה אלמיידה שעודדו לפתח עוד יותר כישרונותיו הספרותיים.
החל מ-1858 עבד במספר עיתונים במקביל, כמגיה וככותב. בתקופה זו הוא התיידד עם הסופר והפוליטיקאי הברזילאי חוסה דה אלנסר, ובזכותו הכיר את התרבות האנגלית ונחשף בין היתר ליצירותיהם של ויליאם שייקספיר, ג'ונתן סוויפט, לורד ביירון אשר השפיעו על יצירתו. החל משנות השישים של המאה ה-19 החל מאשאדו גם לכתוב מחזות, בנוסף לשירים שהחל לכתוב עוד בהיותו בן 15. ב-1864 מת אביו של מאשאדו, והוא הקדיש את ספר שיריו הראשון Crisálidas לזכרו. החל משנות השבעים של המאה ה-19 הפך מאשאדו גם לסופר בזכות ספריו סיפורים על ריו (1870), היד והכפפה (1874), זיכרונותיו של מת (1881).
מאשאדו התנגד לעבדות במשך כל חייו, אך לא הביע את דעתו בנושא למרות שהיה צאצא לעבדים משוחררים, וגם לא הדגיש את עובדת היותו מולאטי. בשנת 1868 נישא הסופר לאישה לבנה פורטוגזית בשם אוגסטה חוויאר דה נוביוס. מבחינה פוליטית, למרות שרוב חבריו השתייכו למחנה הליברלי בברזיל, השתדל הסופר לא להביע את עמדותיו הפוליטיות בפומבי. הוא זכה להכרה ולסיוע מהקיסר דום פדרו השני אשר גם העניק לו תואר אבירות. גם אנשי הרוח והאינטלקטואלים של ברזיל ראו בו דמות מופת, ואין מחלוקת על כך שהיה בכיר אנשי הרוח של ברזיל.
מאשאדו סבל ממחלת האפילפסיה והתקפי המחלה גברו במיוחד לאחר מות ידידו, הסופר והפוליטיקאי חוזה דה אלנסר. בשנת 1904 מתה רעייתו האהובה של מאשאדו, וכעבור ארבע שנים, בשנת 1908, מת מאשאדו עצמו. בימיו האחרונים ניכרו עליו ביתר שאת המאפיינים שליוו אותו ואת יצירתו במשך כל חייו - בדידות ומלנכוליה.
ספריו שתורגמו לעברית
- זיכרונותיו של מת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סימן קריאה, מפורטוגזית: מרים טבעון, 1987
- רופא הנפש, הספריה החדשה, מפורטוגזית: מרים טבעון, 1987
- דון קסמורו: אדון סר וזעף, הוצאת גוונים, מפורטוגזית: דלית להב-דורסט, 1997
- אדם מהולל, ספרית פועלים, מפורטוגזית: אביתר אורן, 2024[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
