במרץ 1948, בעודו עובד כמנהל בכיר בחברת מסחר בינלאומית בניו יורק, גויס על ידי טדי קולק לעבוד בשירות "ההגנה" בארצות-הברית. הוא עמד בראש "חומרים לארץ-ישראל", החברה שתחתה רוכז הרכש החוקי של משלחת "ההגנה" בארצות-הברית, ופיקח על ההיבטים הכלכליים של כלל גופי הרכש[4].
עם קום המדינה הפך מאיר לראש מדור הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית. ב-1949 מונה לראש מחלקת האספקה של ישראל בארצות הברית. ב-1954 הוא התמנה ליועץ הכלכלי ומנהל השירותים הכלכליים של ישראל בארצות-הברית וב-1955 הצטרף לסגל הדיפלומטי ושימש כציר הכלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון.
בתחילת שנות החמישים הגה מאיר את הרעיון של שימוש בקהילות היהודיות בארצות-הברית לצורך השגת אשראי נוח לישראל, שהפך למפעל הבונדס[5].
בעקבות החרם הערבי ורצונה של חברת "של" להפסיק את פעולתה בארץ נרכשו נכסיה ב-1958 על ידי הממשלה וסר אייזק וולפסון ושימשו את הבסיס להקמתה של חברת "פז". בעקבות זאת חזר מאיר לישראל ונתמנה למנהל הכללי של החברה. במקביל לעבודתו בפז כיהן שרמן במספר רב של דירקטריונים ביניהם בנק לאומי, מפעלי ים המלח והחברה לישראל, עמד בראש מספר וועדות ציבוריות[6] והיה מהיועצים הקרובים ביותר ללוי אשכול ופנחס ספיר[7].
