"תזכרו ותעמדו כולכם יד אחת על המשמר, לבקש רחמים לכל אחים ורעים ולא ישכחו מלבכם איך הייתם נקשרים בלב אחד כל אחד ברוחו פי שנים, לבקש ישועה על אחים ובתוכם גם אנכי, לכן גם כעת תהיה תפלת כל ישראל זכה וברורה ואנחנו בתוכם להמשיך שנה טובה ומבורכת"
מרבית דברי תורתו אבדו בימי השואה, מקצת תורותיו ומכתביו יצאו לאור בשנת תשמ"ט על ידי מכון מגמ"ה תחת השם "זיכרון משל"י"[4].
אחרית ימיו
בסוף ימיו נאלץ כמו כל יהודי ורשה להסתגר בגטו, שם למד תורה עם נערים יהודים[5], עד ליום פטירתו י"ז אדר תש"ב, בהלווייתו שהייתה ההלויה הרבנית האחרונה בגטו[6] השתתפו רבים מתושבי הגטו[7], ומצבה הוקמה על קברו על אף התנאים הקשים.
