כנער צעיר החל לצייר שלטים למטרות פרסומיות ולמודעות. שלטיו הוצבו אף בביירות. למד במחזור הראשון של בית הספר לאמנויות בצלאל בתחום היציקות בגבס, במשך כשלושה חודשים. לאחר מכן הקים יחד עם הצייר שמואל מלניק את "בית מלאכה אמנותי הארצישראלי הראשון" בירושלים, שבו הוצעו ציור בתים ובתי תפילה, ציורים ויצירות אמנות מחומרים שונים. לאחר זמן קצר נפרד רוזין ופתח חנות בפאתי הרובע הארמני בירושלים לממכר מזכרות וציורים, יציקות מיניאטורות מגבס ומודלים מעץ של מבנים ירושלמים. לקוחותיו היו תיירים שביקרו בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל.
הִרבה לצייר בעלי-מלאכה יהודיים בעיר העתיקה בעת מלאכתם. את רוב עבודותיו עשה מחומרים שמיחזר, כגון קרטון, קופסאות פח של נפט, חפיסות סיגריות, וחומרי גלם נוספים. ציורים וגלויות רבות שעיצב הודפסו בדפוס מונזון הנודע, ולמשך זמן מה הוא אף עבד בדפוס זה. ערך מספר מסעות ברחבי ארצות הברית ואירופה, שם הוא נחשף לאמנות בינלאומית והושפע מהאמנות האקספרסיוניסטית.
בשנת 1898 יצר שנים מתוך שלושת שערי הכבוד המפוארים שליוו את ביקורו של קיסר גרמניה וילהלם השני בירושלים – אחד מטעם מועצת העירייה, ואחד נוסף, מפואר הרבה יותר, מטעם קהל היהודים, ועליו מודפסות המילים: "ברוך הבא בשם ה', ברכנוכם מבית ה', ווילהעלם השני ירום הודו".
בשנת תרע"ג-1913 הקים יחד עם ידידיו ש"ז גולדברגר ויעקב ערבליך את בית המלאכה "אמנות יהודה", שמטרתו הייתה, "לתת מלאכה לפועלים עניים, ולפתח כישרונות צעירי ירושלים באמנות הציור, רישום ובנאות"[2].
רוזין לא זכה לראות הרבה ברכה מעמלו, ובכל השנים שבהן עבד, הפסיד כספים רבים. היה אחד משמונת מייסדי אגודת אמנים ובעלי מלאכה, שריכזה אז כמאה חברים בירושלים לשם פעילות צבורית ועזרה לנזקקים בצוק העתים של מלחמת העולם הראשונה.
בי"ח אייר תרע"ז (1917) נפטר ממחלה ומתת תזונה בירושלים בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
יצירתו
בעת ששוחזר בפעם השלישית בית הכנסת החורבה, בראשית המאה ה-21, נלקחו שרטוטים לשחזור פנים המבנה מהדגם שבנה רוזין לפני חורבנו.
חלק גדול מציוריו ניזוקו כשנשלחו למכירה בארצות הברית ומרביתם ניזוקו מרטיבות, כשהסוורים בנמל שכחו את ארגז הציורים על החוף. מהמעט שנשאר התקיימה ב-2009 תערוכה במוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים העתיקה, שאצר ניר פלדמן.
^הוא תכנן להקים בארץ מפעל לזיקוק ספירט אך הטורקים לא אישרו להקים מפעל לאלכוהול. המכונות נשארו על החוף ביפו והחלידו. הוא מצא עבודה במפעל דומה בירושלים ולאחר זמן קצר נפצע קשה מהתפוצצות דוד ומת מפצעיו כשבנו הצעיר מאיר סועד אותו. לפני מותו ציווה להשמיד את כל ניירות הערך שהביא מאירופה כדי שלילדיו לא תהיה סיבה לעזוב את הארץ ואמנם רוב צאצאיו גרים כאן
^נחום דוב פריימן (פרימן) (עורך), ספר הזכרון הירושלמי: רשימה מפורטה מרכושנו הרוחני והחומרי בירושלים, ירושלים: דפוס אחדות, תרע"ג, עמ' 93.
^זאת רק לאחר שקיבל אישור מרבי שמואל סלנטרבה של עדת האשכנזים בירושלים, למכור לגויים יצירות המעניינות אותם ושל מוצגים הקרובים ללבם, ובתנאי שלא יהיה עליהן כיתוב בעברית
