ממערב לעיר, כמו כן מצפונה ומדרום-מערב לה, שוכנים הרי האייפל ממזרח לעיר נמצא אגן קובלנץ-נויויד, המחולק לחלק הצפוני של פפאלץ ולחלק הדרומי של מייפלד. אזור זה נחשב גאוגרפית לחלק מ"האייפל". לכן מכונה מאיין לעיתים קרובות: "השער לאייפל".
היסטוריה
מאז בתקופה הרומית הייתה מאיין מרכז כלכלי חשוב. מסוף המאה ה-3 ועד ימי הביניים פעלו בעיר כלי חרס ומוצריהם נסחרו ונמכרו ברחבי מרכז אירופה.
בתקופה הפרהיסטורית, היו המחצבות הסמוכות לעיר מקורות הבזלת לייצור אבני ריחיים וטוף ששימש לייצור סרקופגים.
השם מאיין מגיע כנראה מהמילה הלטיני "מגינה". רישומים משנת 847 מראים זאת כיעוד של העיר; היא הותאמה על ידי הרומאים מהמילה הקלטית magos, כלומר שדה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, במיוחד במהלך ההתקפות האוויריות של כוחות הברית ב-12 בדצמבר 1944 וב-2 בינואר 1945, נהרסו כ-90% מהעיר.[1] לאחר המלחמה ובעקבות משאל עם על עלויות הבנייה מחדש, הצביעו האנשים בעד בניית העיר מחדש. מאז 1946 הפכה העיר לחלק ממדינת ריינלנד-פאלץ.
עד 1973, הייתה מאיין המרכז המחוזי של מחוז מאיין. לאחר 1973, הועברה הנהלת המחוז לקובלנץ והמחוז שונה למחוז מאיין-קובלנץ. נכון לשנת 2021 גרים בעיר כ-19.335 תושבים.[2]
רבעים
בגלל הרפורמה הקומונלית ב-1970, שולבו ארבעה כפרים ליד מאיין. ארבעת הכפרים שייכים כעת רשמית לעיר והפכו לרבעים של מאייטן. הרבעים עדיין דמויי כפר ומכילים את רוב החקלאות של מאיין. הרבעים הם
