לסקובאץ
Лесковац

סמל לסקובאץ דגל לסקובאץ
תמונת פנורמה של העיר
מדינה	סרביה סרביה
מחוז	מחוז יאבלניצה
ראש העיר	גוראן צבטנוביץ'
שטח	1,025[1] קמ"ר
גובה	228 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	60,288[2] (2011)
קואורדינטות	42°59′53″N 21°56′46″E / 42.9980600°N 21.9461100°E / 42.9980600; 21.9461100
אזור זמן	UTC +1
http://www.gradleskovac.org/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת סרביה מוגדלת)   בלגרד נובי סאד ניש קראגויבאץ סובוטיצה זרניאנין פנצ'בו צ'אצ'אק נובי פאזאר קראלייבו קוסובו רומניה בולגריה מקדוניה הצפונית אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצג. קרואט. הונגריה הים האדריאטי לסקובאץ (למפת סרביה רגילה)   בלגרד נובי סאד ניש קראגויבאץ סובוטיצה זרניאנין פנצ'בו צ'אצ'אק נובי פאזאר קראלייבו קוסובו רומניה בולגריה מקדוניה הצפונית אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצג. קרואט. הונגריה הים האדריאטי לסקובאץ tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

לסקובאץ (בסרבית קירילית: Лесковац) היא עיר ורשות מקומית בדרום סרביה, בירת מחוז יאבלניצה. אוכלוסיית העיר מונה כ-60 אלף תושבים, מתוך כ-144 אלף ברשות המקומית.

בגבעת היסאר (Брдо Хисар) בקרבת העיר נמצאו עדויות של התיישבות דאקו-תראקית (Brnjica culture) מהמאה ה-8 לפנה"ס. התיישבות מאוחרת יותר מתקופת הברזל התקיימה בגבעה מהמאה ה-6 על למאה ה-4 לפנה"ס. לצד סיכות (פִיבּוּלָה, Fibula) וכלי חרס יוונים, קברים טריבאלים (שבט תראקי, Triballi) נמצאו ב-2005.^[3] הממצאים הארכאולוגיים מעידים ששבטים טריבאלים וסקורדיסקים (שבט קלטי, Scordisci) יישבו את האזור לפני הכיבוש הרומי במאה ה-1 לפנה"ס. בכפר "מלה קופשניצה" (Mala Kopašnica) הקרוב לעיר נמצא נקרופוליס רומי. בקרבת העיר הוקמה העיר הביזנטית יוסטיניאנה פרימה (Justiniana Prima). הסלאבים הגיעו לאזור במאה ה-6.

מקור השם הנוכחי של העיר בעץ אגוז הלוז (Corylus avellana), בסרבית леске, בסלאבית כנסייתית עתיקה lěska. האגדה מספרת שתחת הגבעה בסמוך לעיר הנוכחית היה פעם אגם, ואחרי שהאגם יובש צמח עץ אגוז ועל שמו נקרא היישוב לפני יותר מ-700 שנה. השם הנוכחי של העיר כשם של יישוב הוזכר לראשונה באמנה של המלך סטפאן אורוש השני מילוטין מ-1308.

קרב לסקובאץ התרחש ב-24 בספטמבר 1454 בין דספוט סרביה לפולשים האימפריה העות'מאנית והסתיים בניצחון סרבי. מאוחר יותר, לאחר שהעות'מאנים גברו על הסרבים וכבשו את הארץ, לסקובאץ נקראה לסקופצ'ה (Leskofça) והייתה חלק מהסנג'ק של ניש.^{[דרושה הבהרה][דרוש מקור]}

לסקובאץ הפכה לחלק מסרביה לאחר קונגרס ברלין. העצמאות מהאימפריה העות'מאנית פגעה תחילה במסחר, אך לאחר מכן העיר שגשגה כלכלית והפכה למוקד של מלאכות שונות. העיר היוותה מרכז חשוב של תעשיית הטקסטיל עד נפילת הגוש הקומוניסטי.^[4]

במהלך מלחמת העולם השנייה העיר הופצצה על ידי בעלות הברית ונהרגו בה כמה אלפי אנשים. ב-6 בספטמבר 1944 מרבית מרכזה של העיר נחרב, תאריך זה מצוין מדי שנה בעיר. במלחמת קוסובו, במהלך מבצע כוח מאוחד, גשר בקרבת העיירה (Grdelička klisura) ועליו רכבת נוסעים הופצץ והוחרב.

במאה ה-21 העיר סובלת מבעיות כלכליות ומהגירה שלילית של אנשים בגיל העבודה.

בעיר מתקיימים מספר אירועים:

• "פסטיבל הגריל של לסקובאץ" (Roštiljijada) מתקיים בעיר מדי שנה בתחילת ספטמבר זה הרבה שנים. האירוע מביא אנשים מכל רחבי סרביה לצד תיירים. במהלכו פרוסים דוכני מזון ברחובות ומתקיימות תחרויות בין המשתתפים. על פי ארגון התיירות של לסקובאץ, ב-2013 יותר מ-700 אלף איש פקדו את האירוע.^[5]
• מדיה וקבצים בנושא פסטיבל הגריל של לסקובאץ בוויקישיתוף
• "פסטיבל הסרטים הבינלאומי של לסקובאץ" התקיים לראשונה ב-2008. הפסטיבל מחלק פרסים בשלוש קטגוריות^[6]:
  • "Golden hazelnuts" - לבמאי הטוב ביותר
  • "Hazelnut leaf" - לבחירת השופטים
  • "Vox populi" - לבחירת הקהל
• "מרתון התיאטרון" מתקיים מדי שנה בנובמבר במשך 9 ימים. מופיעים שם מהתיאטראות הלאומיים בכל רחבי סרביה האירוע מתקיים בתיאטרון הלאומי בעיר.

לסקובאץ היא צומת תחבורה. רכבות בינלאומיות שנוסעות מאירופה לסקופיה, סלוניקי ואתונה עוברות דרכה. 19 רכבות עוצרות בעיר מדי יום. מסילת הרכבת נבנתה ב-1886, וכיום בעיר נמצאת אחת מתחנות הרכבת החדישות בסרביה.

העיר מפותחת גם מבחינת כבישים ותחבורה ציבורית בתוך העיר ומחוצה לה. הכביש המרכזי הוא "הדרך האירופית E75" שמחבר בין הגבולות של הונגריה ומקדוניה הצפונית. ישנם כבישים אזוריים שמובילים מהעיר לפרישטינה, פירוט ובוסילגרד. המרחק בין לסקובאץ לניש הוא 45, לבלגרד 280 ולסופיה 155 קילומטרים.

בעיר פועל נמל תעופה אזורי, המשמש בעיקר לטיסות ספורט וחקלאות. בימות הקיץ נמל התעופה משמש גם לפעילות של מוניות אוויר. 45 קילומטרים מצפון לעיר נמצא נמל תעופה בינלאומי, נמל התעופה ניש קונסטנטין הגדול.

קהילה יהודית ספרדית מתועדת בלסקובאץ החל מהמאה ה-19. ב-1863 הוקם בית הכנסת הקהילתי ולצידו מֶלְדָארִי. בית הכנסת היה בן שתי קומות ובקומה השנייה שכנה עזרת הנשים. ב-1850 התגוררו בלסקובאץ 10 משפחות יהודיות וב-1900 מנתה הקהילה 112 נפשות. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה בקהילה פעילות ציונית והוקם קן של תנועת השומר הצעיר. ראש הקהילה היה בכור קונפינו, לאחריו הרופא והסופר ד"ר ז'אק קונפינו ובשלהי שנות ה-30 כיהן בכור מאנדיל. עוד נודע מקרב בני הקהילה, מנהל שירותי הבריאות בעיר ד"ר עוזיאל (וליזאר) פיאדה (1943-1887), אחיו של משה פיאדה. ב-1931 התגוררו בלסקובאץ 93 יהודים. ב-1941 היו בלסקובץ 59 יהודים בני הקהילה ועוד כמה עשרות פליטים שהגיעו לעיר מגרמניה הנאצית ומאוסטריה. באפריל 1941 נכבשה יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והוחל ברדיפות יהודים. מקצת מבני הקהילה הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו ומהם נודעה הפרטיזנית ולריה קאריו שנהרגה בקרבות והייתה רעייתו של פאבלה פאפ שנפל אף הוא בקרבות ועוטר בהמשך בעיטור גיבור יוגוסלביה. באוקטובר 1941 נערכה אקציה בלסקובאץ. גברי הקהילה נעצרו, הועברו למחנה הריכוז צרווני קרסט הסמוך לניש ושם נרצחו. הנשים והילדים גורשו למחנה ההשמדה סיימישטה ושם נרצחו באמצעות משאיות גז.

בית העלמין היהודי נותר על תילו, ממוקם על מדרון תלול בפאתי העיר ולאורך השנים נגרמו בו נזקים כבדים בשל עבודות פיתוח כבישים שבוצעו בסביבתו ובשל מפולות עפר. ב-2010 בוצעו במקום עבודות שימור והצלה של מצבות ובמקום הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים בשואה. ב-2002 עדיין עמד על תילו מבנה בית הכנסת בעיר.^{[7][8][9][10]}

מדיה וקבצים בנושא לסקובץ בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לסקובאץ