ליליינטל בי-פלאן (שם במקור: Großer Doppeldecker) היה כלי טיס בתצורת דאון דו-כנפי למטרת גלישה אווירית שפותח על ידי המהנדס הגרמני אוטו ליליינטל[3] בשנת 1895.
ליליינטל היה האדם הראשון שתכנן ובנה גלשן אוויר שיכול היה לשאת אדם. בשל תרומתו הרבה בתחום זה והמידע הרב שצבר בחקירות שניהל, ליליינטל נחשב לאחד האישים המוכרים והמשפעים ביותר מבין החלוצים בתחום התעופה. כלי התעופה אותו המציא מוכר כיום כגלשון אוויר[4].
מבנה
הסיפון התחתון של "ליליינטל בי-פלאן" הוא בגודל זהה לזה ששימש בליליינטל נורמל-זגל-אפראט החד-כנפי של ליליינטל. הסיפון העליון אינו, כמו התחתון, מתקפל לחלוטין, אלא מתקפל באמצע, כך הרחפן מצטמצם בקלות לרוחב הניתן להעברה של קצת יותר משני מטרים.
הסיפון העליון שינה גם את התכונות המכניות לטיסה בהשוואה למטוס החד-כנפי. המרכז האווירודינמי תוכנן גבוה יותר ולכן הגביר את יציבות הטיסה, אך הפחית את סמכות השליטה לרוחב. המטרה של ליליינטל הייתה בסופו של דבר להשתמש ברוחות חזקות יותר כדי להשיג טיסות גלישה ארוכות.
הדאון היה יציב בשיפוע וגלגול וניתן היה להטיס אותו בבטחה בגובה בינוני באוויר חלק.
"ליליינטל נורמל-זיגל-אפראט"
- יוצרה 1 יחידה.
- צוות: 1 טייס.
- אורך: 5.30 מטר.
- מוטת כנפיים: 6.70 מטר.
- שטח כנפיים: 24.0 מ"ר.
- משקל: 25 ק"ג (ריק).
- מרווח קרקע מקסימלי (שהגיעו אליו על ידי ליליינטל): 250 מטר.
- שליטה על ידי העברת משקל הטייס כמו בגלישה מטוסי זנב ניידים.
גלריה
ראו גם
לקריאה נוספת
- Nitsch, Stephan. Vom Sprung zum Flug (From the jump to the flight). Berlin, Brandenburgisches Verlagshaus, 1991. ISBN 3-327-01090-0.Modified second edition: Die Flugzeuge von Otto Lilienthal. Technik - Dokumentation - Rekonstruktion. (The airplanes of Otto Lilienthal. Technique - Documentation - Reconstruction). Otto-Lilienthal-Museum Anklam, 2016. ISBN 978-3-941681-88-0.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
