לילה טוב שון

לילה טוב שון

 אימא
אני אוהב אותך באמת!
היית האמא הכי מדהימה בעולם
יותר ממה שאפשר לבקש
לא רציתי להדאיג אותך
מהכניסה לעזה או משהו
בבקשה תהיי חזקה בשבילי
ואם יקרה לי משהו תחייכי בגאווה
אני אוהב אותך
אוהב אותך
אוהב אותך

"לילה טוב שון", הוא מכתב פרידה שנכתב על ידי סמל שון מונדשיין בזמן מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 והולחן על-ידי הזמר חנן בן ארי ב-15 באפריל 2018 במסגרת פרויקט ההנצחה "יצירת חיי".

תוכן השיר

לפני מותו, סמל שון מונדשיין השאיר מכתבים קצרים למשפחתו בפתקים שכתב בטלפון שלו למקרה שהוא ימות במבצע. הוא השאיר מכתבים להוריו מנחם ונינט, לאחיו שחף ושירלי, לחבריו ולמכריו. השיר נכתב והולחן על-ידי הזמר חנן בן ארי במסגרת פרויקט ההנצחה לשון.

קורות חייו של שון

שון נולד בכ"ז בטבת תשנ"ה, 30 בדצמבר 1994, ילד שני להוריו נינה ולמנחם, אח לשחף ולשירלי. אימו סיפרה על השתתפותו במערכון של "ארץ נהדרת".

שון התגייס לצה"ל ב-21 ביולי 2013. הוא הלך בעקבות אחיו שחף, ושירת כלוחם בחטיבת גולני בגדוד 13. בפברואר 2014 נשלח לקורס מפקדי כיתות.[1][2][3]

ב-20 ביולי 2014 נהרג שון עם שישה מחבריו בקרב שג'אעייה במבצע צוק איתן, כאשר הנגמ"ש שבו היה נפגע מטיל האויב. שון נקבר בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק שבתל אביב. כמה שעות לפני כן, עוד הספיק לספר לאחיו שחף שהרכב הממוגן שלהם הוחלף בנגמ"ש שכדור קלצ'ניקוב יכול לחדור, והביע את חששותיו: "אני מפחד להיכנס לעזה עם הנגמ"ש הזה. זו ממש סכנת מוות".[1][2][3][4]

המלחין והמבצע של השיר

במסגרת פרויקט ההנצחה "יצירת חיי", נפגשו בני משפחת מונדשיין עם המוזיקאי והיוצר חנן בן-ארי, אשר לקח את מכתבי הפרידה של שון והפך אותם לשיר לאחר שהשמיע להוריו את היצירה, שמחברת בין הלחן שלו למילותיו האחרונות של בנם, חנן בן ארי אמר: "זה הרגיש לי כמו להיכנס לקודש הקודשים שלכם, כאילו אין לי רשות", ואף הוסיף "זה לא נורמלי שילד בן 30 ילחין שיר כזה של ילד בן 19. זה הזוי לגמרי".[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
  2. ^ 1 2 אנדרטה לזכרו של החייל שון מונדשיין בגבעתיים - רשת ניוזים, באתר ניוזים - מרכז, ‏25.9.2019
  3. ^ 1 2 3 עמי פרידמן, "אל תדעכו לרגע, אל תתאבלו יותר מדי", באתר ynet, 13 באפריל 2018
  4. ^ מבסוט שקרה לי משהו בשדה הקרב, ולא לחברים שלי, באתר יצירות חיי, ידיעות אחרונות