לב קולידז'נוב (ברוסית: Лев Александрович Кулиджанов; 19 במרץ 1924 – 17 בפברואר 2002) היה במאי ותסריטאי קולנוע סובייטי.
הוא היה בעל תואר אמן העם של ברית המועצות (1976), חתן פרס לנין (1982).
על פעילותו הציבורית קולידז'נוב קיבל מספר עיטורים כולל עיטור לנין עיטור מהפכת אוקטובר, עיטור הדגל האדום, גיבור העמל הסוציאליסטי ועוד.
ביוגרפיה
לב קולידז'נוב נולד בעיר טביליסי (גאורגיה הסובייטית, כיום בגאורגיה) למשפחת פקיד ממוצא ארמני. במהלך הטיהורים הגדולים בשנת 1937 אביו נעצר ולא חזר מהכלא, אמו נעצרה ושוחררה כעבור כמה שנים. קולידז'נוב הצעיר התגורר עם סבתו. כבר בגיל צעיר הוא אהב את התיאטרון והשתתף בהצגות בבית הספר בתפקיד תסריטאי, במאי ושחקן.
בשנת 1942 קולידז'נוב החל ללמוד אוניברסיטת טביליסי בשעות הערב ובמהלך היום היה עובד במפעל לייצור נשק. קולידז'נוב חלה בדלקת ריאות ומחלה התפתחה לשחפת. כתוצאה מכך, הוא שוחרר מגיוס. בקיץ 1944 קולידז'נוב החלים ונסע למוסקבה במטרה להתקבל ללימודים ב-VGIK. הוא התקבל אך לאור מצבו הכלכלי לא היה יכול להמשיך וחזר לטביליסי. באותה תקופה גם אמו שוחררה ממעצר. בשנת 1948 קולידז'נוב חזר ללימודים והתקבל לקורס בהנחיית סרגיי גרסימוב ותמרה מקרובה. הוא סיים את לימודיו בשנת 1955.
בשנת 1955 קולידז'נוב ביים את סרטו הראשון. בשנת 1959 קולידז'נוב ביים את סרטו הראשון באורך מלא. בשנת 1961 הוא ביים את הסרט "כאשר עצים היו גדולים" (Когда деревья были большими) שנחשב אחד מסרטיו הטובים.
בשנת 1969 קולידז'נוב ביים את הסרט על פי רומן של פיודור דוסטויבסקי "החטא ועונשו".
בשנת 1982 קולידז'נבו ביים סדרה טלוויזיונית על חייו של קרל מרקס ועבור יצירה זו הוענק לו פרס לנין.
במקביל לביום סרטים קולידז'נוב היה פעיל ממסד. בשנת 1965 הוא התמנה ליושב ראש ארגון פעילי הקולנוע הסובייטי וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1986. בהיותו בתפקיד רם הוא לא עזר לפעילי קולנוע שנפגעו מרדיפות השלטונות. הוא פעל להקמת מוזיאון הקולנוע לשמירת ארכיון של סרגיי אייזנשטיין. בשנת 1986, בתחילת הפרסטרויקה קולידז'נוב נאלץ לעזוב את תפקיד היושב ראש וכצעד מחאה הוא אף עזב את הארגון.
לאחר התפרקות ברית המועצות הוא ביים מספר סרטים אך ללא הצלחה יתרה. בסך הכול במהלך הקריירה המקצועית קולידז'נוב ביים 12 סרטים ובחלק מהם הוא גם היה תסריטאי.
החל מתחילת שנות ה-70 קולידז'נוב החל ללמד ב-VGIK בשנת 1977 התמנה לפרופסור. הוא המשיך ללמד עד לשנת 1995.
הוא נפטר ב-17 בפברואר 2002.
קישורים חיצוניים
